- בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן כב) כתב שאלומיניום שהיא מתכת חדשה שלא נזכרה בקרא נראה דמה”ת אינם צריכים טבילה, דממה שנקט הפסוק שש מינים בשמותיהם ולא נקט כלל כל כלי מתכות מוכרחין לומר דדוקא הני מקבלין טומאה וצריכין טבילה ולא כלים ממינים אחרים דהתורה שניתנה מפי הקדוש ברוך הוא הרי הוא ברא את כל מיני המתכות שבעולם אף אלו שלא ידעו האינשי ואם היו בדין טומאה וטבילה היה לו לפסוק לפרט גם מינים אלו. אלא שמדרבנן צריכים טבילה לפי שדמי לכלי זכוכית, לפי שאם נשתברו יש להם תקנה ככלי זכוכית דמי.
- אולם כל זה בכלי אלומיניום רב שימושי, אבל חד פעמי כמו אותם אלו התבניות שאחר שימוש אחד תיכף זורקים אותם, לכאו’ אין להם דין כלי, וכמ”ש הרמב”ם (פ”ה מהלכות כלים ה”ז) שקרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבל טומאה. וכן הוכיח בשו”ת אור לציון ח”ב (עמ’ צב) מדברי הרמב”ם הללו. וכן צידד בנד”ד הגר”מ פינשטיין זצ”ל במאסף לתורה והוראה (חוברת ב’ עמוד מ’) שכיון שמעיקרא אינו כלי שראוי להתקיים רק פעם או פעמיים ושלוש, יש חסרון בשם כלי שבו. וכ”כ באגרו”מ (חיו”ד ח”ג סי’ כג).
- איברא שבספר חזון עובדיה – שבת ח”ג (עמוד נו) העלה מרן זצוק”ל שכלי אלומיניום חד פעמי צריכים טבילה ללא ברכה ועיי”ש במקורות. וכ”כ בשו”ת משנה הלכות חלק ז (סימן קיא) שכלי אלומיניום שהם בעצם כלי וראוי לתשמיש ולהתקיים מספר פעמים רק שאין משתמשין בו אלא ארעי פשוט שחייב בטבילה.
- אולם כבר כתבנו דלמעשה לא ראינו מי שטובל כלים אלו, וזה מכמה סיבות, א. שמעתי שכשרות בית יוסף, קונה מהמפעל בחו”ל מעיקרא את פס הייצור התבניות וממילא הם שליחים של היהודי ומייצרים עבור הישראל, וראה שו”ע (יו”ד סי’ קכ סעיף י’) ובנו”כ. ועוד, לפי שיש מחלוקת לגבי מניות היהודי במפעלי גויים, וכיון שכן הוי ספק נוסף, ומ”מ המחמיר לטובלן ללא ברכה, תע”ב.
- ולהוי ידוע, דכיום יש סימון על התבניות אם מיוצרים בארץ או בחו”ל.
ברכת ‘ברוך שאמר’ – פתק מן השמיים
א. ‘ברוך שאמר’ נתקן ע”פ פתק שנפל מהשמים ברכת ‘ברוך שאמר’ לא נזכרה בש”ס, אולם הובאה בספרי הגאונים (סדר רב
