מקורות ונימוקים:
כיצד נקבע זיווגו של אדם
בגמרא במסכת סוטה דף ב’. איתא, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ושאלה הגמרא והרי אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני? ותרצה הגמרא לא קשיא, הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
מבואר מדברי הגמרא כי זיווג ראשון נקבע ארבעים יום קודם יצירת הוולד, אולם זיווג שני הינו לפי מעשיו של האדם, ועל כך נאמר קשה לזווגן כקריעת ים סוף.
האם זיווג ראשון אינו נתון לבחירה ואיננו לפי מעשיו של אדם
עלינו להתבונן, וכי זיווג ראשון גזירה משמים היא ואינו לפי מעשיו של אדם? והרי לא יעלה על הדעת לומר שאין בחירה לאדם עם מי להתחתן?
בפרט שהרי בגמרא במועד קטן דף י”ח: מבואר, שמותר לארס אשה בחול המועד כדי שלא יקדמנו אחר ויקח את זיווגו בכוח התפילה, משמע שאין הזיווג גזירת שמים, אלא נתון לשינויים?
ההבדל בין זיווג ראשון לזיווג שני
אכן הביאור הוא, שאמנם הקב”ה מייעד לכל איש אשה ולכל אשה איש לפי מזלם, וייעוד זה הינו עוד ארבעים יום קודם יצירת הוולד, כלומר בשעת הפקידה ממש, כבר מכריז הקב”ה מהו יהיה מזלה של טיפה זו אם יהיה חכם או טיפש עשיר או עני, וזהו הנקרא זיווג ראשון, שאיננו לפי מעשיו אלא לפי מה שנקבע לו מתחילת בריאתו.
אך ביד האדם להפסיד את זיווגו, כפי שאומרת הגמרא במסכת מועד קטן דף י”ח: שיכול האדם לקחת את זיווגו של חבירו אם יתפלל על כך, וכלשון הגמרא “יקדמנו ברחמים”.
וזהו הפירוש זיווג שני לפי מעשיו, שאם לא יקבל את הזיווג הראשון הנועד לו לפי מזלו, הרי שזה לפי מעשיו שגרמו לו לקבל שידוך אחר, פעמים טוב יותר, פעמים טוב פחות.
ביאור הזוהר הקדוש מהו זיווג משורש הנשמה וכיצד שייך הוא בזיווג שני
כך מבואר מפורש בדברי הזוהר הקדוש לפרשת לך לך בדף צ”א, שם כותב הזוהר שקודם ירידת הנשמה לעולם היא מורכבת משני חצאים, חצי נקבי וחצי זכרי. וכאשר יורדת הנשמה לעולם מתפצלת היא חציה יורדת בזכר וחציה בנקבה. וכאשר נישאים שני הצדדים הנשמה חוזרת לשלמותה בשנית, כך שבעת הקידושין והנישואין מתחברים שורשי הנשמות בחזרה.
ושואל הזוהר והרי קיימ”ל שאין מזווגים לו לאדם אלא לפי מעשיו, ומבאר הזוהר שאכן כאשר חצי אחד של הנשמה בוחר להתעלות ולהתחזק רוחנית, והחצי השני איננו בדרגה זו, ממתין הקב”ה לשיפור מעשיו של החצי השני. ואם לאחר הזמן שקצב הקב”ה, עדיין לא שיפר החצי השני את מעשיו. לוקח הקדוש ברוך הוא זוג אחר אשר אצלם העניין הפוך, שהחצי הראשון ירד ברוחניות והחצי השני עלה ואינו תואם לחציו הראשון, ומתאים את שורשי הנשמות של שני הזיווגים שיתאימו להתאחד זה עם זה אף שלא נועדו זה לזה מתחילה, והופך אותם לשורש נשמה תואם, וזהו הביאור לפי מעשיו.
זיווג בין יהודי לגויה אינו יכול להיות זיווג משורש הנשמה
לאור האמור הדבר ברור, שלא שייך לעולם זיווג משורש נשמה בין יהודי לגויה שהרי נשמת היהודי ממקום גבוה היא, ואיננה קשורה ולא יכולה להיות קשורה לנשמתו של הגוי, ואינם יכולים להיות משורש נשמה תואם.
כמו כן לא על פי התורה לא שייך לומר על נישואי יהודי וגויה זיווג, הואיל ואין קידושין תופסים בנישואין שכאלו, וכל קשר כזה מהותו הוא עבירה ואיסור.
לפיכך אין ספק שכאשר יהודי עוזב את האישה הגויה ונושא אישה יהודייה, רק על אשתו היהודייה שייך לומר שהיא זיווג משורש נשמתו, ולא על בת אל נכר עמה היה קודם לכן.
