שאלה:
שלום וברכה
רציתי לשאול מה המקור למעשר כספים עפ”י ההלכה האם זה מצווה או סגולה?
ולהכין עדיף להעביר את כספי המעשר לעניים או למטרה אחרת?
תשובה:
שאלתך חשובה ויסודית אשתדל להרחיב מעט בדבר
האדם הראשון שהפריש מעשר כספים מכספו – הוא יעקב אבינו שהתחייב לקב”ה בברחו מפני עשיו אחיו, “וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך”.
מקור המצווה בתורה – מופיע בלשון הפסוק “עשר תעשר” ודרשה הגמרא בתענית ט’ עשר בשביל שתתעשר, ובירושלמי איתא, שמעשר זה נאמר לא רק על התבואה אלא גם על הכספים.
מצוות מעשר כספים היא מיוחדת במינה – שהינה גם מצווה, וגם סגולה. כפי המבואר בדברי הגמרא בתענית ט’ עשר בשביל שתתעשר, כלומר כל המפריש מעשר כספים מובטח לו שיתעשר.
מותר לנסות את ה’ יתברך ולהפריש כספים על מנת להתעשר – בגמרא בתענית ט’ מבואר שמצוות מעשר כספים היא המצווה היחידה שמותר לנסות בה את ה’ יתברך, על מנת לראות אם אכן יעמוד בהבטחתו לתת עשירות וברכה עד בלי די – לכל מי שמקפיד לתת מעשר כספים כדת וכדין.
העדיפות העליונה לתת את מעשר הכספים – היא לעמלי תורה, בדברי המדרש תנחומא מבואר שהעדיפות העליונה במצוות מעשר כספים, על מנת לזכות בהבטחה הגדולה של העשירות, היא נתינת מעשר הכספים לעמלי תורה. כלומר לא סתם למטרת צדקה כללית, אלא למטרת צדקה ספציפית להחזקת לתלמידי חכמים העמלים בתורה. להרחבה בנושא סדר העדיפויות ראה כאן.
מלבד מעלת נתינת מעשר הכספים לעמלי התורה, גם בדרגות הצדקה ניתנה צדקה לעמלי תורה היא בדרגה גבוהה יותר מנתינת צדקה לכל מטרת צדקה אחרת. נוסף לאמור בכך יש לנותן חלק בלימוד התורה, ונחשב לו כאילו לומד בעצמו תורה.
חזק ואמץ במצווה זו, ובזכות הקפדתך בזה, זכה וראה ברכה והצלחה ועושר עד בלי די.
מקורות ונימוקים:
מקור מצוות מעשר כספים
יעקב אבינו בברחו מפני עשיו אחיו, התחייב לקב”ה אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי, “כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך” בראשית פרק כ”ח פסוק כ”ב. על פסוק זה נאמר במדרש: “יעקב אבינו תיקן לתת מעשר מן הממון”. זהו המקום הראשון שהוזכרה מצוות ומעלת מעשר כספים.
סגולת מעשר כספים לעשירות – בחנוני נא בזאת
בגמרא במסכת תענית דף ט’. איתא, “עשר תעשר” – “עשר בשביל שתתעשר”.
יתר על כן מבואר שם בדברי הגמרא, שמותר לאדם לנסות את ה’ יתברך אם יתן לו עשירות כנגד הקפדתו במצוות מעשר הכספים. זה לשון הגמרא שם:
עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר, מצאו רבי יוחנן לבנו של ריש לקיש, אמר ליה אמור לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר. אמר ליה ומאי עשר תעשר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה מנא לך אמר ליה זיל נסי – “לך תנסה”. אמר ליה האם מותר לנסות את הקדוש ברוך הוא? והכתיב לא תנסו את ה’. אמר ליה הכי אמר רבי הושעיא “חוץ מזו”, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה’ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ע”כ.
בדברי הגמרא מבואר שמצווה זו שונה היא מכל התורה כולה, שבכל המצוות אין רשות לנסות את ה’, אולם במצוות הצדקה אנו למדים מפסוק מיוחד שהקב”ה מצווה אותנו בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם וכו’.
כך ראינו אצל יעקב אבינו, שבעקבות שקיבל על עצמו את מצוות מעשר כספים, למרות שהלך ללבן חסר כל במקלו לבדו, חזר מביתו של לבן עשיר נכסים, עם ארבעה נשים ושנים עשר ילדים. כלשון הפסוק בראשית ל, מג, “ויפרץ האיש מאד מאד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים”.
לאיזו מטרה עדיף לתת את מעשר כספים
מעיקר הדין ניתן לתת מעשר כספים לכל מטרת צדקה שהיא, כפי שמבואר בדברי הרמ”א יורה דעה סימן רמ”ט סעיף ב’ שמעשר כספים יש ליתנו לצדקה לעניים.
ואולם ישנה עדיפות ברורה בנתינת מעשר כספים לעמלי תורה, כפי המבואר במדרש תנחומא לפרשת ראה, סימן יח: “עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר/ רמז למפרשי ימים העוסקים במסחר, להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה“.
בדברי התנחומא מבואר שעיקר מטרת מעשר כספים עליה נאמר עשר בשביל שתתעשר, היא למטרת נתינתה “לעמלי תורה”. בדקדוק בדברי התנחומא נבחין שלא נאמר למטרת תורה, אלא לעמלי תורה. והיינו למטרת צדקה לתלמידי חכמים העוסקים בתורה.
גם במטרות הצדקה עצמן, העדיפות העליונה היא נתינת צדקה לעמלי תורה. מלבד מעלות אלו, נתינת מעשרות כספים לעמלי תורה מעניקה לנותן גם זכות לימוד תורה.
כמו שכתב השו”ע יו”ד סימן רמ”ו, שכל מי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים, והוסיף הרמ”א וביאר שעל ידי כך יחשב לו כאילו לומד בעצמו.
