שאלה:
אני אחראי על הקמת עירוב לשכונה, האם אני יכול לסמוך על מי שאינו יהודי שיצמיד את החוט משני צידי הרחוב?
אם היה לי רק גוי לעשות את קשירת החוטים ולא בדקתי את החוטים לאחר שאמרתי לו לעשות, האם העירוב כשר?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
הנך רשאי למנות גוי לתקן את חוטי העירוב על פי הוראות ברורות וכמובן בתחילה יש צורך לבדוק אחריו לראות אם הוא הבין את המלאכה ועשה הכל כהוגן.
לאחר שהנך מתרשם שהגוי הבין את המלאכה המוטלת עליו ויודע לעשותה כראוי. אם ביקשת ממנו לתקן את חוטי העירוב, והוא אמר שתיקנם, הנך רשאי לסמוך עליו. הואיל והוא דבר העשוי להתגלות בקלות, שהרי בקלות ניתן לראות אם אכן הוא עשה את מלאכתו. בפרט שהוא גם מקבל על כך שכר ואיננו רוצה להפסיד את עבודתו.
אולם אם הוא לא אמר לך שהוא עשה את מה שביקשת ממנו לעשות, לא ניתן לסמוך על כך שבוודאי עשה את שליחותו, אלא צריך לשמוע ממנו שהמלאכה נעשתה.
בברכת הצלחה וסייעתא דשמיא במלאכת הקודש
מקורות ונימוקים:
גוי אינו נאמן להעיד בעדות איסור והיתר
במשנה ביבמות קכ”א: מבואר שעדות גוי איננה עדות, וככל שהגוי מתכוון להעיד, אין עדותו עדות. אולם שם בגמרא מבואר שכאשר הגוי מסיח לפי תומו, מקבלים את דבריו אפילו להשיא אשה על פיו.
יתר על כן, גם כאשר הגוי מסיח לפי תומו איננו נאמן היכן שיש מקום לחשוש שלהשביח את מקחו אומר כן. כפי שפסק השו”ע יו”ד סימן שט”ז סעיף א’ בעניין גוי שמכר בהמה לישראל, שאיננו נאמן להעיד שהבהמה כבר ילדה והוולד הנולד לה כעת איננו בכור, אף אם הוא מסיח לפי תומו. כפי שביאר שם הש”ך הואיל ולהשביח מקחו אומר כן, הואיל וחלב בהמה שכבר ילדה משובח הוא יותר.
ועיין שם שהביא הש”ך עוד שלדברי הדרישה ותרומת הדשן, גם כאשר הגוי איננו בא להשביח מקחו איננו נאמן אף במסל”ת הואיל ולא האמינוהו במסיח לפי תומו אלא בדרבנן או בעדות אשה.
גוי נאמן במקום שהוא “מילתא דעבידא לגלויי”
למרות האמור שאין הגוי נאמן להעיד על דבר איסור והיתר, הרי קיימ”ל שבמקום חשש תערובות איסור בהיתר, נותנים לגוי לטעום ולהרגיש אם יש בו טעם איסור. כפי שפסק השו”ע להלכה בשו”ע יו”ד סימן צ”ח סעיף א’.
איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר, יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום, מותר. והוא שלא יהא סופו להשביח. וצריך שלא ידע שסומכין עליו.
בטעם הדבר כתב הב”י שם, שגוי נאמן כאשר הוא מסיח לפי תומו ואיננו יודע שסומכים עליו בעדות על איסור דרבנן, ואף כאשר איננו מסל”ת אם הוא קפילא כלומר אומן גוי נאמן משום שבוודאי איננו משקר כדי שלא יפסיד אומנותו.
ועיין שם בש”ך ס”ק ב’ שהאריך לתמוה על דברי הב”י כיצד גוי נאמן בדבר דאורייתא במסיח לפי תומו, ולכן כתב לבאר שהסיבה שנאמן בכך הגוי, הוא משום שהוא מילתא דעבידא לגלויי, שהרי לאחר עדות הגוי כל אחד יוכל לטעום ולהרגיש מה טעם הדבר, לפיכך הגוי נאמן.
מדברי הש”ך הללו ניתן ללמוד דכו”ע מודו שבמקום שהוא מילתא דעבידא לגלויי, הגוי נאמן בדבריו.
לפיכך בנידון השאלה שהוא נידון דרבנן, ככל שהגוי אומר בדבריו שתיקן את העירוב כדין, ניתן לסמוך על דבריו כיון שהוא דבר העשוי להתגלות בקלות, בנוסף הרי הגוי מקבל על כך שכר ומפחד להפסיד את עבודתו, לכן ניתן להאמין לדבריו שתיקן.
אין אומרים חזקה שליח עושה שליחותו בגוי
חשוב להבהיר, שאין האמור עד כה, אלא במקום שהגוי דיווח על כך שעשה את התיקון הנדרש, אולם כאשר לא דיווח על כך, לא ניתן לסמוך על דבריו שבוודאי עשה כפי שאמרו לו.
דהנה בגמרא בעירובין דף ל”ב נחלקו ר’ נחמן ורב ששת האם והיכן אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. ר’ נחמן אומר בשל סופרים אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו, ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח עושה שליחותו, כלומר גם בדאורייתא וגם בדרבנן אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו.
להלכה הביא שם התוס’ דקיימ”ל כדברי ר’ נחמן שרק בדרבנן אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. לפי זה מתבקש שבעירובין שהוא דרבנן נימא חזקה שליח עושה שליחותו.
למרות האמור, הואיל ונידון השאלה הוא בגוי, קיימ”ל שאין אומרים חזקה שליח עושה שליחותו בגוי. כפי שכתב הקצוה”ח סימן צ”א ס”ק א’ שחזקה זו ששליח עושה שליחותו איננה שייכת אלא בישראל דחזקתו שאינו משנה מדיבורו, ולא בגוי שימינם ימין שקר.
