מקורות ונימוקים:
כתיבת האזכרות שבסת”ם לשם קדושת השם
בגמרא בגיטין נ”ד: איתא, ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן, אמר ליה ספר תורה ביד מי? אמר ליה ביד לוקח, אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה. אמר ליה רבי ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דספר תורה כוליה מי הפסיד? אמר ליה אין שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום, ע”כ.
מבואר בדברי הגמרא שצריך לכתוב את כל האזכרות לשם קדושת השם, וזאת בנוסף לכוונה לכתוב לשם קדושת ספר תורה.
האם ניתן לקדש את האזכרות במחשבה או שצריך דווקא אמירה בפה
אולם עלינו להתבונן האם במחשבה שמכוון לכתוב את השם, או שצריך אמירה בפיו.
לעניין זה אציין לדברי הטור יו”ד סימן רע”ו, שכתב בזה”ל: אף על פי שאומר בתחילת כתיבת הספר שכתבו לשם קדושת ס”ת בכל פעם שכותב שם צריך ‘לחשוב’ שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול. ומקור דבריו הם דברי הרא”ש בהלכות ס”ת סימן ד’.
אולם הבית יוסף כתב לחלוק על דברי הטור בזה”ל: ומ”ש רבינו צריך לחשוב. הוא לשון הרא”ש בהלכות ס”ת. ואף על גב דהרא”ש ורבינו כתבו צריך לחשוב נראה מדברי הרא”ש שם דלא סגי במחשבה וצריך להוציא בשפתיו וכן כתבו סמ”ג (עשין כה קז.) וספר התרומה (סי’ קצב), ע”כ.
כן לעניין הלכה פסק השולחן ערוך יו”ד סימן רע”ו סעיף ב’: אף על פי שאומר בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה, בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך ‘לומר’ שכותב לשם קדושת השם. ואם לא עשה כן, פסול.
כן כתב גם השו”ע בהלכות תפילין בחלק או”ח סימן ל”ב סעיף י”ט בזה”ל: בתחלת הכתיבה יאמר בפיו, אני כותב לשם קדושת תפילין. מלבד זה, בכל פעם שכותב אזכרה, צריך לומר שכותב לשם קדושת השם.
אלא שהרמ”א בהגהתו לשו”ע כתב לחלוק על דברי השו”ע וכתב בזה”ל: וי”א דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן, הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו, סגי בהכי. ויש להקל בדיעבד, ע”כ. והיינו דברי הרא”ש והטור יורה דעה.
כן כתב הב”ח ביו”ד סימן רע”ו, וכן כתב הש”ך שם ס”ק א’, לחלוק על דברי הבית יוסף והשו”ע. אולם הט”ז שם הסכים עם השולחן ערוך, שאם לא הזכיר בפיו לשם קדושת השם, לא תועיל מחשבה ופסול אף בדיעבד. וכן הסכים הט”ז והוכיח כן מדברי המרדכי והסמ”ג.
לפיכך לעניין הלכה בנידון השאלה, שהזכיר בפיו שכותב את ספר התורה או המזוזה לשם קדושתן אך בשעת כתיבת השמות לא הזכיר בפיו לשם קדושת השם, אלא רק כיוון במחשבה, לדעת הרמ”א הב”ח והש”ך כשר בדיעבד, אולם לדעת מרן השולחן ערוך והט”ז דפסק כוותיה, לכאורה יש לפסול אף בדיעבד, כיון שלא מועילה מחשבה לשם קדושת השם אם לא הוציא בשפתיו, וזאת למרות שאמר תחילה לשם קדושת ספר תורה.
האם משתנה הדין כאשר אמר תחילה שכותב את כל האזכרות לשמם
אמנם בנידון דידן מלבד שאמר קודם לכתיבתו שכותב לשם קדושת ספר התורה, הוסיף ואמר גם שכותב את כל האזכרות לשם קדושת השם.
ובעניין זה יש לציין לדברי הט”ז ביו”ד סימן רע”ד ס”ק א’ שציין לדברי הסמ”ג שכתב שבנוסף לאמירתו לשם קדושת ספר תורה, יאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם. וכתב הט”ז דנראה שכן נכון שמא ישכח אחר כך לקדש השם במקומו, ע”כ.
משמע מדבריו, שבמקום שהוסיף ואמר שכותב את כל האזכרות לשם קדושת השם, מהני לעניין דיעבד שלא יפסל ספר התורה אם שכח לקדש את השם במקומו. והיינו הט”ז עצמו דס”ל בסימן רע”ו כדעת השו”ע שאם אמר תחילה שכותב לשם קדושת ספר התורה, ובשעת כתיבת האזכרות רק חשב לשמה ולא הוציא בפיו.
מוכח שכאשר מוסיף ואומר בהדיא שכותב את כל האזכרות לשמן, אף אם שכח לקדש את השם בשעת כתיבתו כשר בדיעבד, אף לדעת השולחן ערוך.
אף שהמהר”ם שיק יו”ד סימן רע”ו כתב לפרש את דברי הט”ז באופן אחר, שבוודאי עסק הט”ז במקרה שחשב בשעת הכתיבה שכותב את השם, לנידון דידן סגי בהכי, שהרי בנידון דידן חשב הסופר שכותב את שמות הקודש, אלא שלא הוציא בפיו שכותב לשם קדושת השם.
אמנם בעינן למידע האם ניתן לסמוך על דברי הט”ז הללו, ועיין בביאור הלכה לסימן ל”ב על סעיף י”ט שציין לדברי הפרי מגדים והט”ז הנ”ל, אולם לא סמך עליו אלא במקום שהסתפק אם קידש את השם.
האם בכל השמות שאינם נמחקים יש לפסול אם לא כתב לשם קדושת השם או רק בשמות הוי”ה
עוד עלינו להתבונן האם מה שפסל השולחן ערוך כאשר לא הוציא בשפתיו לשם קדושת השם, היינו בכל השמות שאינם נמחקים, או דלמא אין זה אלא בנוגע לשמות הוי”ה אולם בשאר שמות, יש להקל טפי.
בנידון זה ציין הפתחי תשובה יו”ד סימן רע”ו ס”ק ב’ לדברי הרדב”ז בתשובות החדשות סימן ק”ב שכתב שדעתו שדוקא שמות הויה צריך לכתוב לשמן ולא בשאר שמות. אולם ציין הפתחי תשובה דהיינו שלא כדברי הב”י, עוד ציין הפתחי תשובה שבברכי יוסף האריך מאוד בזה והוכיח מירושלמי ומגדולי ראשונים כדעת הב”י דכל שמות שאינם נמחקים אם לא כתבן לשמן פסול.
כן ראיתי בשו”ת שואל ונשאל חלק ד’ יורה דעה סימן ט”ו, שנשאל על מזוזה או תפלין או ס”ת שנכתבו שאר שמות הקודש שאינם נמחקים בלי קדושת השם תחילה כי הסופר חשב שאין צורך לקדש השמות הנז’ רק שם הוי”ה לבד. והשיב שלמרות שדעת הרדב”ז ז”ל בחדשות סי’ ק”ב דאין צריך לכתוב לשם קדושת השם רק בשם הוי”ה והביא דבריו הרב פתחי תשובה סי’ רע”ו סעיף קטן ב’ מכל מקום מרן ז”ל בש”ע סי’ רע”ו ס”ב פוסל להדיא אם לא קידש את השם גם משאר השמות שאינם נמחקים ע”ש, וכיון שהרב ברכי יוסף ז”ל אות ג’ הוכיח מהירושלמי ומגדולי הראשונים כדעת מרן הב”י, יש לפסול ולא מהני להעביר קולמוס בקדושת השם, ע”כ.
אולם עיין בהגהות רעק”א יו”ד סימן רע”ו, שציין לדברי הב”י בשם הר”י אסכנדרני שצריך לכתוב את כל השמות לשמן ולא רק את שמות הוי”ה, והביא לזה ראיה מהירושלמי, ודחה הבית יוסף את ראייתו, אולם כתב הב”י מ”מ “נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינם נמחקים לשמה”, וכתב רעק”א דמשמע מדברי הבית יוסף שזהו רק לכתחילה אבל דיעבד לא פסל, שהרי באמת ממה דפי’ הנ”י הכי להירושלמי מוכח דס”ל דדוקא בשם הויה בעי’ כתיבה לשמה וכ”כ הרדב”ז (ח”א סי’ ק”ב).
משמע מדברי הגאון רעק”א שאף לדברי השולחן ערוך אין לפסול בדיעבד אם לא קידש את שאר האזכרות שאינן נמחקות, וקידש רק את שמות הוי”ה.
לפיכך בנידון דידן, אף אי תימא שלכתחילה בוודאי יש לקדש את כל האזכרות בדיבור בפיו. מ”מ לעניין דיעבד וודאי שנוכל לצרף את דעת הרדב”ז ואת דעת רעק”א בדקדוק דברי הבית יוסף, בכדי להכשיר בדיעבד כאשר אמר תחילה שכותב את כל האזכרות לשמן, ובשעת כתיבת שמות הוי”ה הוציא בפיו שכותב לשם קדושת השם, ורק בשאר השמות לא הוציא בפיו, ורק ידע שכותב את שמות הקודש.
האם צריך לחשוב בשעת הכתיבה שכותב לשם קדושת השם או שמספיק שיודע שכותב את השם
חשוב להוסיף כי האמור עד כה הוא במידה והסופר בשעת כתיבת השמות חשב לשם קדושת השם אלא שלא הוציא דבר זה בפיו, אולם אם לא חשב על כך כלל, אלא רק ידע בשעת הכתיבה שכותב את אחד משמות השם, הדבר נתון במחלוקת גדולה האם נחשב בכך לקידש את השם במחשבה.
דעת ספר מקדש מעט סימן רע”ו ס”ק ט”ז דלא מהני וכ”כ בשו”ת אבן ישראל חלק ט’ סימן ס”ג, אולם בשו”ת דברי יציב יו”ד סימן קע”ד בשם כתב בשם שו”ת השיב משה סימן נ”ב להקל גם בזה.
אמנם גם אי נימא דלא חשיב כה”ג שקידש את השם, ניתן לצרף את דברי הט”ז ביו”ד סימן רע”ד שכתב שאם אמר בפיו קודם הכתיבה שכותב את האזכרות לשמן מועיל אף אם שכח לגמרי לקדש את השם בשעת הכתיבה, אולם אין דברי הט”ז מוסכמים על כולי עלמא כאמור לעיל.
העולה למעשה
עולה בידינו לעניין הלכה, דלא מבעיא לשיטת הרמ”א שמכשיר בדיעבד כל היכא שאמר תחילה שכותב לשם קדושת ס”ת, ואח”כ לא הוציא בפיו שכותב לשם קדושת השם. אלא אף לדעת השו”ע החולק ופוסל, בנידון דידן יש להכשיר.
כיון שבנידון דידן ניתן לצרף את דברי הט”ז ביו”ד סימן רע”ד שכאשר מוסיף ואומר בתחילה שכותב גם את האזכרות לשמן יש להכשיר בדיעבד גם אם שכח לקדש את השם. ועוד יש לצרף גם את שיטת הרדב”ז ודברי רעק”א בדקדוק דברי הבית יוסף שכתב שבדיעבד אם קידש רק את שמות הוי”ה ולא קידש את שאר השמות שאינם נמחקים יש להכשיר.
