בס”ד
מקורות ונימוקים:
בית חולים גויים:
קברי עכו”ם אם מטמאין באהל נחלקו הפוסקים, דבשו”ע (סימן שעב) איתא, קברי עכו”ם נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. וברמ”א כתב (מהר”ם ותוס’ פ’ המקבל) אף על פי שיש מקילין (רמב”ם והגמ”י בשם ס’ יראים), נכון להחמיר. וע”ש בדגו”מ ופתחי תשובה, ודעת האריז”ל שאין קברי עכו”ם מטמאין וכמבואר בפירוש מלאכת שלמה בהגה”ה למשנה אהלות (פרק י”ח משנה ז) בשם ספר חן טוב, ומביא שהקדוש האריז”ל מסביר שהקליפות רוצים להתדבק בקדושה שאין להם אורה, ובחיים אור הנשמה מכהה, אבל אחר יציאת הנשמה מתאוים להידבק בכלי שנשתמש בו קודש ונשאר בו ניצוצי אור וכו’, אבל בעכו”ם בחייהם קרויים מתים אין בגופם קדושה שירחקו מהם בחייהם אלא אדרבה הוא חלקם בחיים, אם כן טומאתם בחייהם ולא במותם ע”ש היטב.
והנה כהן לשהות באהל עם מת, הוי איסור תורה וכן מובא להלכה בתרומת הדשן (סי’ רפה), וברמ”א (יו”ד סי’ שעב ס”א). ואע”ג שכתב הש”ך (סי’ שעב סק”ב) דבבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע”ג שגם הם טמאים מ”מ אינו אלא טומאה דרבנן שכל שיש בו חלל פותח טפח אין בו איסור תורה. מ”מ המג”א (סי’ שיא ס”ק יד) פליג על הש”ך וס”ל דגם בכה”ג איסור תורה. וכ”כ החתם סופר (סי’ שמ) הב”ד הפת”ש (שם). וע”כ בנד”ד גם אם נימא דסו”ס אין כאן טומאת אהל, אלא שנכנס מבניינים אחרים על ידי פותח טפח, גם בכה”ג לדעת הרבה הפוסקים הוי איסור תורה. אלא שכל זה במת יהודי, אבל במת גוי, דינו כנ”ל.
ממילא מכיון שמותר במקום הפסד עבודתו, יש להתיר לו להמשיך לעבוד בבית החולים שרוב ככל הנפטרים בו הם גוים. וכ”כ בספר שו”ת טוב טעם ודעת ח”ג (מהדו”ג סי’ ריב). מסורת משה – פינשטיין (עמ’ רפא), (אלא שכתב שאם יודע על מת יהודי, יש לו להיכנס לחדר עד שיצא הלה משם).
בית חולים יהודי:
אבל בבית חולים יהודי, אין להתיר לפי שכראי המציאות היום בבתי חולים גדולים תמיד יש נפטרים ובודאי במשך היום יבוא להיטמאות ללא ידיעתו ולצורך פרנסה אין היתר.
וכמ”ש בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן רמח)
וז”ל: הנה בדבר הכהן אשר מזדמן לו משרה לעבוד בבית חולים וכשיהיה מת לא יוכל לצאת כי יצטרך להיות אצל שאר החולים רק שיוכל להיות אצל חולים שבחדר אחר, אין בזה שום מקום להתיר, דאף אם נימא כמשמעות הש”ך (יו”ד סי’ שע”ב סק”ב) שבבית אחר שיש חור טפח הוא רק איסור מדרבנן נמי אין להתיר אפילו אם נחשוב זה להפסד גדול דאיסור לא ניתר בשביל הפסד ממון אף איסור דרבנן. ול”ד למה דמצינו בהרבה דברים שבמקום פסידא לא גזרו רבנן כהא דצינור שעלו בו קשקשים שאמר נחום איש גליא בכתובות דף ס’ שממעכן ברגלו בצנעא בשבת משום דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו רבנן, דהתם שהוא איסור בעלמא משום דדמיא לעושה מלאכה שאף אחר שאסרו הוא איסור חדש לא גזרו במקום פסידא אבל בחור טפח דאחרי שגזרו שמיטמא בבית השני הוא מצד שהחשיבו לאהל אחד הוא בהכרח אסור לכהן להיות שם איך נחלק לומר שיהיה מותר במקום פסידא דכי בשביל הפסידא לא יתחשב אהל אחד ולא יתטמא וממילא הוא גם אסור. עכ”ל.
וזה לכאו’ שלא כמו שכתב בספר “פני ברוך” (סימן ב’ אות א’) שהתיר בזה, וז”ל: מותר לכהן לעבוד בבי”ח כגון אח או עוזר לחולים הגם שלא ימלט שלא ימות שם אדם בזמן עבודתו, אפילו שלא יוכל לעזוב אז כי הוא צריך לשמש את החולים, אם הוא אח מוכשר או שהוא זקוק לפרנסה ודחיקא לי’ שעתא עכ”ל.
אלא שגם לפי דבריו, דווקא התם שהוא נצרך לחולה ומשום פיקוח נפש יש להתיר באיסור דרבנן, וכמ”ש להדיא בשו”ת ציץ אליעזר חלק יז (סימן ח’ אות ג’) לבן המחבר, שנכון היתרו מצד שיש להתיר איסור דרבנן במקום חולה שאין בו סכנה. אבל בנד”ד שהוא עובד תחזוקה, שאין לו קשר ישירות לחולים, והדבר יכול להיעשות על ידי אחר, אין להתיר. וכ”כ רבי יעקב יוסף זצ”ל בקובץ בית הלל – קובץ נא (עמ’ לו) שאין לעובד תחזוקה לעבוד בבית החולים לפי שאין בזה פיקוח נפש.
