השאלה: תנור מסוג “נינג’ה גריל” שזה תנורים ניידים שמשווקים עכשיו,
אני מקווה שאתם מכירים.
זה תנור קטן,
עם גוף חימום למעלה,
ויש רשת כזו שתפקידה לקלוט את האדים – השמן שעף וכו’.

אם אחרי בישול דבר בשרי, הרשת הייתה מלוכלכת בשומן של עוף או בשר [והאם יש הבדל בין עוף לבשר בדין זה]
ושטפתי אותה במים בלבד, או במים וסבון, ותו לא.
וגם את הכלים שטפתי,
אך בסיר עצמו אני לא נוגע.

האם כאשר אח”כ אני מכין דבר מאכל הוא הופך לבשרי?
והאם יש הבדל אם עברו 24 שעות?
האם אתם מכירים דגם זה?

תשובה:
שלום וברכה, אני מכיר תנור גריל זה, וראיתי את תוכנו ותכונותיו, והנני נפנה להשיב לשאלתו:
כל ששטפת היטב את המגש או הרשת עליו מונחים המאכלים, אין המאכל פרווה שנצלה עליו נהפך להיות בשרי אפילו הוא נצלה בתוך מעת לעת – היינו עשרים וארבע שעות מזמן צליית הבשר, ואין חילוק בין עוף לבשר בזה. ובוודאי שאין צריך להמתין שש שעות, ואף שלמעלה המקום מגולה ולא נשטף.

מקורות:
א) בתשו’ הרא”ש (כלל כ סימן כו), וששאלת: על אלפס חולבת אם יכולים לתת בכירה למטה תחת קדרה של בשר, נראה לי שאסור, ואפילו בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדרה, כי הזיעה העולה מן האלפס היא כמו חלב, וכדתנן (פ”ב דמכשירין מ”ב), מרחץ טמאה (של מים שאובין) זיעתה טמאה, והטהורה (של מי מעיין) בכי יותן, הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה, אם טמאה, זיעת כל הבית טמאה. ועוד שנינו (שם מ”א), זיעת האדם טהורה שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה. מכל אלה משמע שזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כדבר ההוא. נמצא שזיעת האלפס חולבת הרי היא כחלב, והוי כטיפת חלב שנפלה על קדרת בשר מבחוץ שאוסרת הקדרה. עכת”ד. וכ”פ השולחן ערוך יו”ד (סי’ צב ס”ח). וע’ ברמ”א בהגה (ס”ס צג) שאפילו אם הכיסוי צונן והקדרה חמה שניהם אסורים אם התחיל הכיסוי להזיע, דתתאה גבר. וכ’ בביאורי הגר”א שהמקור לזה ממתני’ ספ”ה דמכשירין האשה שהיו ידיה טהורות וכו’. וכנ”ל ברמ”א סי’ צב (סעיף ח’). ע”כ.

ב) אולם כל זה לענין להניח מאכל חלבי עצמו, דבזה יש לאסור הן מצד עצם הכלי והן מצד הזיעה שעולת, אבל להניח מאכל פרווה, אין איסור, חדא, שהרי אמרינן שהזיעה נשרפה והלכה לה, וכמ”ש בשו”ת יביע אומר חלק ה’ (יורה דעה סימן ז’) בשם שו”ת אבן יקרה ח”ג (סי’ יח), שתנור שהיסקו מבפנים ומבשלין בתוכו בשר ואח”כ חלב, י”ל שאין לחוש לזיעה, כי הזיעה העולה מן המאכל נשרפת טרם הבלעה בעליונו של תנור, שכל שהתנור חם אפילו בעת שהוא גרוף דינו כאש עצמו, וכפי’ רש”י (פסחים עה) ד”ה אאש קפיד רחמנא, וחום התנור תולדת אש הוא, ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם. ע”ש. וא”כ איך יעלה על הדעת לחוש לזיעה בכה”ג. ואף הפמ”ג א”ח (סי’ תנא ס”ק מד) שהחמיר אף בדיעבד כשנתנו קדרה בפסח בתוך התנור ששמים בו חמץ בכל השנה משום זיעה, לא מיירי אלא כשהיסקו מבחוץ, הלא”ה שרי. וראיה לזה מפסחים (עו:). ועפי”ז התיר מרן זצ”ל שם להניח אפילו אפילו מאכל חלבי בתנור בשרי לאחר היסק. ומה שהצריך שם המתנה מעת לעת, היינו משום שהניח חלב ממש, או בשר ממש, אבל במאכל פרווה לכל הדעות יש להתיר. ועוד, דלא גרע ממה שכתב הרמ”א (סי’ פט סעיף ג’) שאם בשל מאכל פרווה בקדרה שבישל בה בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בו מנהג להחמיר. ועיי”ש בש”ך (ס”ק יט) דאשמועינן הכא, דמותר לאכול גבינה אח”כ היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה. ועיי”ש בפת”ש (ס”ק ז’) דאפילו אין ס’ במאכל יש להקל. וכל שכן בנד”ד שהכלים הודחו כדבעי ומה שנשאר למעלה כלך והלך והיה כלא היה וכמ”ש בשו”ת יבי”א שם.

ג). וא”כ הדרינן לכל דיני קדרה וסירים, שמותר לאכול לכתחילה מאכל פרווה לאחר שבישלו בהם מאכל בשרי ואפילו מתוך מעת לעת, ובלבד שיהיה רוחצים יפה, ומדין נ”ט בר נ”ט דהיתרא, וכמבואר בשו”ע (סי’ צה ס”א), ועי’ למרן בספרו הליכות עולם שהעלה, דאפילו לכתחילה מותר אף אם כוונתו בכדי לאוכלו עם חלב. ובני אשכנז מחמירים בזה וכמבואר ברמ”א (שם ס”ב) ובש”ך (סק”ג).