השימוש בכיריים אינדוקציה לבשרי וחלבי

מקורות ונימוקים:

בירור החומר ממנו עשויות כיריים אינדוקציה

תחילה וראש לדיון בבירור מעמדן ההלכתי של כיריים אינדוקציה, עלינו להתבונן מהו החומר ממנו עשויות זכוכית הכיריים, האם החומר ממנו עשויות הכיריים תכונתו לבלוע ולהפליט, או שהוא עשוי מחומר הבולע ואינו מפליט הכל, כעין חרס שאין לו הכשר, ואולי בכלל אין תכונתו כלל לבלוע, כמו הזכוכית לדעת השולחן ערוך.

בעניין זה, ידוע לנו שבין בכיריים קרמיות בין בכיריים אינדוקציה, זכוכית הכיריים עשויה מזכוכית קרמית. תהליך הכנת הזכוכית הקרמית, מתבססת על חומר הזכוכית הגולמית המוכן תחילה בנפרד בעיקר מתערובת חול סודה וסיד. כאשר על מנת להגיע ליצירת זכוכית קרמית, יש צורך בשינוי המבנה הגרעיני של הזכוכית [נוקלאציה]. לצורך כך מקררים את הזכוכית הגבישית, מתיכים את הזכוכית בשנית מוסיפים חומר כימי שיגרום לשינוי המבנה הגרעיני של הזכוכית ולאחמ”כ מקררים אותה בשנית. ככל שמעוניינים לשנות גם את תכונת הזכוכית הקרמית, מערבים תוספים כימיים נוספים, כאשר בדרך כלל התוספים הן מלחים, ואז מתיכים בשנית ומקררים.

גדרו ההלכתי של החומר ממנו מיוצרות הזכוכית הקרמיות

מפירוט הליך יצירת חומר הזכוכית הקרמית, עולה בידינו כי אין הזכוכית הקרמית בולעת יותר מהזכוכית הגולמית הרגילה המצויה. אף שכפי שנתבאר בזכוכית הקרמית ישנן תערובת חומרים כימיים נוספים, אף בכל זכוכית גולמית כיום ישנן רכיבים כימים נוספים מלבד חול וסיד, אין סיבה לומר שדין הזכוכית הקרמית תשתנה מהזכוכית הרגילה, הואיל וכפי שנתבאר עיקר השינוי בין הזכוכית המצויה לזכוכית הקרמית היא במרכיב הגרעיני של החומר ולא בתוספת החומרים.

בפרט שהרי מטרת השינוי והתוספות בזכוכית הקרמית, נעשית על מנת ליצור חוזק וחוסן לזכוכית שתהיה עמידה בחום גבוה יותר וכדו’, לצורך כך מוסיפים חומרי כימיים שתכונתם מיועדת לכך, זאת בשונה מתכונת חומר החרס שתכונתה לבלוע ולספוג ולהיבקע בחום גבוה.^[1]

האם כלי זכוכית בולעים

לאחר שעלה בידינו כי הכיריים הקרמיות עשויות זכוכית ודינן כדין כלי הזכוכית. מוטל עלינו להתבונן מהי דעת הפוסקים להלכה בדין כלי הזכוכית האם בולעים הם, ואם כן, כיצד ניתן להכשירן.

באבות דרבי נתן פרק מ”א איתא, שלשה דברים בכלי זכוכית, אינו בולע אינו פולט ומראה כל מה שבתוכו. מדברים אלו למד הראבי”ה כי כלי זכוכית אינם בולעים. בסיבת הדבר כתב הראבי”ה לבאר שהוא משום שהזכוכית חלקה היא, כדברי הגמ’ גבי לב שיע הוא ולא בלע [פסחים ע”ד:]. כן כתב גם הר”ן פרק ב’ דפסחים. מאידך בתרומת הדשן כתב כי דברי הגמ’ גבי לב שיע ולא בלע, דיחויא בעלמא הם, ותכונת הזכוכית לבלוע דלא כראבי”ה. יתר על כן מצאנו במרדכי בשם רבינו יחיאל שכתב כי תכונת כלי הזכוכית כתכונת החרס היא שבולע ואיננו פולט הכל ולפיכך אין לו הכשר כלל.

כפי הידוע, לעניין הלכה בנידון זה נחלקו השו”ע והרמ”א בהלכות פסח. השולחן ערוך או”ח סימן תנ”א סעיף כ”ו פסק, כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין, אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו. אולם הרמ”א בהגהתו כתב ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו, וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.

מעתה אחר שהוכחנו כי הכיריים הקרמיות זכוכית הן, הרי שהנוהגים כדעת השו”ע, יוכלו להשתמש בכיריים הקרמיות  לבשרי ולחלבי לאחר שטיפה והדחה במים צוננים, ללא הגעלה או ליבון כלל. אולם הנוהגים כדעת הרמ”א, עלינו לדון האם עליהם להחמיר שלא להשתמש בכיריים לבשרי וחלבי או שמא לא החמיר הרמ”א אלא לעניין פסח, ולא לעניין בשר וחלב.

בעניין זה מצאנו שנחלקו הפוסקים בביאור דברי הרמ”א שכתב להחמיר בכלי זכוכית שבולעים הן, אם דבריו אינם אלא בפסח, או שמא אף לעניין בשר וחלב. דעת פוסקים רבים כי אין חומרת הרמ”א אמורה אלא לעניין חמץ ולא לעניין בשר וחלב, כפי שכתב בספר כנסת הגדולה לסימן קכ”א, הביאו גם הפמ”ג במשבצות זהב או”ח סימן תנ”א ס”ק ל”א, וכפי שכתב גם בספר קהל יהודה יו”ד סימן רכ”א, ובספר יד יהודה סימן ס”ט ס”ק קי”ז. כך גם אמר לי גאב”ד “שארית ישראל” הגאון הרב צבי וובר שליט”א משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל כי אף האשכנזים המחמירים כדעת הרמ”א לדון כלי זכוכית כבולעים, אין זה אלא לפסח ולא לבשר וחלב. כן כתב גם הגאון הרב יצחק מרדכי הכהן רובין שליט”א [במאמרו הנ”ל מוריה תשס”ז], ששמע משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל כי העיקר הוא להחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים רק בפסח ולא בשאר איסורים.

אולם דעת הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי חלק ב’ סימן מ”ג כי יש לנהוג בחומרת הרמ”א גם בשאר איסורים לעניין להצריך הגעלה על כל פנים, וכך משמעות דברי שו”ת שרידי אש חלק א’ סימן מ”ה.

אכן גם לשיטת המחמירים בדעת הרמ”א וסוברים שחומרתו היא גם לעניין בשר וחלב, חשוב לדעת שניתן להשתמש בכיריים לבשר ולחלב אם ימתין כ”ד שעות בין השימוש בבשר לחלב, כי בכך הבליעות נעשות פגומות, ונ”ט בר נ”ט לפגם מותר. אף שנ”ט בר נ”ט לפגם אסור לכתחילה, אין השימוש בכיריים נחשב כשימוש בנ”ט בר נ”ט לכתחילה, שהרי בדרך כלל אין תכולת הסיר גולשת על הכיריים, ואם היא גולשת הרי זה דיעבד, על כן עצם השימוש בכיריים אלו לבשר וחלב איננו נקרא שימוש בנ”ט בר נ”ט לפגם לכתחילה, והוא מותר אף לדעת המחמירים בדעת הרמ”א כאמור.

האם ניתן להשתמש בכיריים אינדוקציה וכיריים קרמיות לבשרי וחלבי

אמור מעתה, כי לעניין השימוש בכיריים קרמיות לבשרי ולחלבי, לדעת הספרדים הפוסקים כמרן השולחן ערוך הסובר שכלי זכוכית אינם בולעים, וכן לדעת רוב הפוסקים המבארים אף בדעת הרמ”א שלא החמיר בכלי זכוכית בבשר וחלב אלא בפסח. מותר להשתמש בכיריים אינדוקציה או בכיריים קרמיות לבשרי ולחלבי.

אולם לדעת קצת הפוסקים המבארים שחומרת הרמ”א לחשוש שכלי זכוכית בולעים היא גם לעניין בשר וחלב, יש צורך להמתין כ”ד שעות בין בישול בשרי לחלבי, ככל שגלש מן הסיר החלבי או הבשרי על הכיריים.

חשוב לדעת שלכל הדעות, יש צורך לוודא שהכיריים נקיות מכל ממשות של שומן חלבי, קודם השימוש בכיריים לבישול בשרי, וכן להיפך שיהיו נקיות מכל ממשות שומן בשרי, קודם השימוש בכיריים לבישול חלבי.

[1] אף שבספר מטבח כהלכה של הרה”ג ישראל מאיר מורגנשטרן שליט”א, כתב לבאר כי בחומר הזכוכית הקרמית יש עירוב של חרס, כי החומר הקרמי הינו חומר המשולב משני חומרים, האחד היא הזכוכית, השני הוא חומר קרמי שהוא חומר זהה לקרמיקה המוכרת. יעויי”ש שהסביר גם מדוע תרכובת של שני חומרים אלו תורמת לעמידות הזכוכית בחום גבוה. נוסחא זו מצאתי גם בלשונו של הגאון הרב יצחק מרדכי הכהן רובין שליט”א, במאמרו בכתב העת מוריה תשס”ז, שם כתב כי הזכוכית הקרמית עשויה מתערובת של זכוכית וקרמיקה.

אולם כפי שביררנו והבאנו, נתונים אלו אינם נכונים כלל. החומרים המרכיבים את הזכוכית הקרמית אין בהם מחומר החרס כלל, ובאופן עקרוני עיקר השוני בזכוכית הקרמית אינו בסיבת השינוי בחומרים המרכיבים את הזכוכית, אלא בסיבת השינוי במרכיב הגרעיני של החלקיקים בזכוכית, כאשר לצורך שינוי המרכיב הגרעיני מעבירים את הזכוכית הליך נוקלאציה הנוצר בתוסף כימי זעיר המעורב בתהליך התכה וקירור נוספים של הזכוכית.

חשוב להוסיף כי פניתי לרב ישראל מאיר מורגנשטרן ושוחחתי עמו על העניין, ואכן אמר לי כי אדם שבדק את הנושא מול החברות המייצרות את הכיריים העלה בידו מבירור ברוב החברות הקיימות, כי החומרים מהם מייצרים את הכיריים אין בהם חרס כלל. אמנם משתי חברות גרמניות המייצרות כיריים קרמיות ברמה גבוהה, לא הצליח לקבל מידע, מהם החומרים שבהם משתמשים ליצירת הכיריים, אולם אין בידו מידע האומר כי משתמשים הן בחומרים שונים מרוב החברות.

במהלך החיפוש והבירור אחר תכונת חומר הזכוכית הקרמית, פניתי גם למכון המדעי טכנולוגי להלכה, בראשות הגאון הרב אברהם משה הלפרין שליט”א. שמחתי מאוד לקבל את תשובתם בעניין זה, כי גם לדעתם חומר הזכוכית הקרמית הינו זכוכית חסינת אש העמידה לחום, אשר תכונתה כזכוכית לכל דבר ועניין. שם ציין גם לספר מעשה חושב חלק ו’ סימן י’. שהאריך בנידון זה, והעלה שם כך.