מקורות ונימוקים:
דרשו רז”ל: (מכילתא פרשה ט) “ושמרתם את המצות” קרי ביה המצות, כשם שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצות, שאם באה מצוה לידך אל תחמיצנה אלא עשה אותה מיד. וראה תלמוד מסכת ר”ה (לב:) ובטור ושולחן ערוך (יו”ד סי’ שה סעיף יא).
ובטעם הדבר ראה גור אריה (שמות פרק יב) שכתב בזה”ל: לכך ציווה שאין מחמיצין את המצה להודיע כי פעולת השם יתברך בלי זמן כלל. ואף מצות אלהים, שהיא דבר ה’, ‘הבא לידך אל תחמיצנה’, כי דבר ה’ הוא מוטל עליו לעשות בלי זמן, לא כמו דברים של חול שהם גשמים שהם תחת הזמן נתונים, אבל אלו דברים אינם תחת הזמן, וצריך לעשות אותם מיד. וזהו דעת חכמים כאשר תדקדק בהם. ואם הוא מחמיץ את המצוה פוגם את המצוה כאילו היתה דבר שהוא תחת הזמן. ומזה תבין כי מה שאין מחמיצין את המצה ואת המצוה ענין אחד הוא, שאין שם ענין זמן באלו דברים. ואלו דברים הם דברים ברורים מאוד למבין, עכ”ל.
ויש להוסיף, שמלבד פגם בחביבות המצווה, שהרי מראה בדחייתה שאינה חביבה עליו, יש לחוש שמא יתבטל מעשייתה, וגם באבות איתא כעי”ז: אל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה.
בברכה רבה
הרב מאיר פנחסי
