מקורות ונימוקים:
גיל צניעות בילדה קטנה
כפי הידוע גיל חיוב השמירה על כל מצוות התורה, הינם בגיל שלש עשרה לזכר ובגיל שתים עשרה לנקבה. ולפני גיל זה החיוב בשמירת המצוות הוא מדין חינוך ומדרבנן.
לעניין הגיל בו חייבים הבנות הקטנות בשמירה על צניעותן, נוהגים לציין לדברי הביאור הלכה או”ח סימן ע”ה שכתב לעניין איסור קריאת שמע כנגד טפח מגולה באשה, ששיעור זה שייך גם בילדה קטנה מגיל שלש שנים ואילך.
מנגד מציינים לדברי החזון איש או”ח ט”ז ח’ שם הביא לדברי המשנה ברורה הנ”ל, אולם כתב שכיון שטפח באשה איננו מדין ערווה, אלא מדין הרהור, לפיכך כל שאין דעתם של בני אדם עליהן מחמת קטנותן מותר, וסיים וכתב שלפיכך אין כאן שיעור לפי שנים אלא לפי מציאותן וקטנות גופן. באופן שלדברי החזון איש השיעור הוא בגיל גדול יותר שדעת בני אדם עליהן.
כן ראיתי גם בשו”ת תשובות והנהגות כרך א’ סימן קל”ז, שכתב בזה”ל: לא קבלנו לזה גיל מסויים, ולענין טפח מגולה דעת המ”ב לאסור מבת ג’, והחזו”א זצ”ל חולק שאין שיעור בשנים אלא כפי גודלם, אבל היינו בגלוי טפח לבד ולענין אמירת ד”ת כנגד זה, אבל לראות ילדה כמעט ערומה לכ”ע הזמן קודם שלכו”ע לא הותר להסתכל בה במקום שמביא להרהור, וכמו כן לענין חובת הנהגת צניעות על הבת בודאי אין לה לילך בגיל כזה מגולה כל כך בין אנשים וילדים, ועיין בשו”ת “שלמת חיים” (ח”ד סימן א’) שהגאון וצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל מורה גם כן שהשיעור מבת ג’ והלאה כמו הביאור הלכה, עכ”ל.
שונה גיל חינוך קטנה לצניעות – מגיל הקטנה לעניין טפח באשה ערווה
אולם לעניות דעתי אין קשר בין דברי הביאור הלכה והחזון איש לעניין השאלה מאימתי צריך לחנך את הבנות לצניעות. כי נידון המשנה ברורה והחזון איש הוא לעניין מאיזה גיל יש לגבר איסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה בנשים, אולם אין נידון זה קשור לנידון מצוות חינוך לחנך ילדה לשמירה על צניעות.
הגע עצמך, הרי כתב בשו”ת תשובות והנהגות שלראות ילדה ערומה אף קודם לגיל זה אסור, וכי בגלל זה יהיה מצוות חינוך לצניעות לילדה בת שנה? הרי בגיל זה אין בה דעת להבין ולהתחנך כלל.
אלא צריך לחלק בין נידון גיל הילדה לעניין איסור הסתכלות גבר בטפח המגולה בילדה, לבין נידון מצוות חינוך לילדה לצניעות. שבעוד ולעניין גיל ההסתכלות שייך לומר שהוא בגיל שלש כפי שכתב הביאור הלכה, או שהוא בגיל מאוחר יותר וכפי התפתחות הילדה, כפי שכתב החזון איש, ואחרונים אחרים כתבו להקל עד גיל שמונה.
לעניין גיל חינוך הקטנה לצניעות, הדבר נקבע לפי רמת ההתפתחות השכלית של הילדה, מאיזה גיל מבינה היא ויכולה לשמור על צניעותה. כפי שמבואר בדברי הגמרא בסוכה דף מ”ב. תנו רבנן קטן היודע לנענע, חייב בלולב. להתעטף, חייב בציצית. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. [תורה מאי היא, אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קריאת שמע מאי היא, פסוק ראשון]. היודע לשמור גופו, אוכלין על גופו טהרות. לשמור את ידיו, אוכלין על ידיו טהרות. היודע לישאל, ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור. היודע לפרוס כפיו, חולקין לו תרומה בבית הגרנות, ע”כ.
כן ראיתי שכתב גם בשו”ת עשה לך רב חלק א’ סימן כ”ח. שלעניין חינוך הבנות לצניעות בלבושן, אין פרט זה שונה במאומה מכל דין חינוך קטנים לקיום מצוות – עשה, והכל תלוי בגילו ובהתפתחותו השכלית של הקטן או הקטנה. לדוגמא, מבואר בהלכה שקטן משיתחיל לדבר, אביו מלמדו פסוק “תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב”, ומוסיף ללמדו לפי התפתחותו הגופנית והשכלית. וכן מחנכים אותו למצות אכילת מצה ומרור משיכול לאכול, ולנטילת לולב משידע לנענע, ולהתעטף בציצית משידע לאחוז הציצית בידו, ולתפלין משידע לשמרם בטהרה וכדומה. והטעם בכל זה כדי שיתרגל לקיום המצוות לכשיגדל.
והוא הדין והוא הטעם לגבי הצניעות בלבוש, חובה לחנך את הבנות הקטנות לבגדי צניעות מגיל רך ביותר, למען תהיה יראת ה’ על פניהם לכשיגדלו, ע”כ.
חילוק זה בין דין חינוך לצניעות לבין דין טפח באשה ערווה מוכח גם מדברי מרן הרב עובדיה זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ו’ או”ח סימן י”ד אות ג’, שם כתב לדון האם מותר להתפלל בבית הכנסת כאשר מסתובבות שם בנות קטנות כבנות תשע שאינם לבושות באופן צנוע, וכתב בזה”ל: ואין ספק שאמת יהגה חיכו שצריך להוכיח בדרכי נועם את הוריהן לבל יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, [להלביש את בנותיהן באופן לא צנוע] כי לכל העם בשגגה, וע”ע בשו”ת תשובה מאהבה ח”ב (סי’ רכט אות י’) שאותם שמביאים בנות קטנות לבהכ”נ לא יאות עבדין וכו’, ע”ש. אבל לענין לאסור לקרות ק”ש ולהתפלל כנגדן, בשעה שהן באות לגבולינו, ואין בידינו למחות, נראה דשפיר סמכינן על האחרונים, עכ”ל.
כן כתב גם בספר ילקוט יוסף דיני חינוך קטן, עניינים הקשורים לצניעות בזה”ל: אסור להורים להלביש את הבנות הקטנות בלבוש בלתי צנוע, בשמלות קצרות ביותר ובלי שרוולים, ואף על פי שיש אומרים שעד גיל שמונה שנים אין בהן דין טפח באשה ערוה, מכל מקום חייבים ההורים לחנכן שיתנהגו בצניעות.
לפיכך בנוגע לשאלה מאיזה גיל יש לחנך את הבנות לצניעות כגון לבישת גרביים וכדו’, התשובה היא מגיל בו הקטנה יכולה ומסוגלת לשמור על צניעותה, ולעניות דעתי על פי הממוצע הוא כבר בגיל חמש או שש שנים.
חשוב להוסיף שהאמור הוא לעניין ההקפדה לחנך את הבנות על הקפדה על צניעותן, אולם מגיל שלש שנים ראוי שההורים יקפידו להלביש לבנות בגדים צנועים, ולהימנע מלבוש שאיננו צנוע, כגון בגדים ללא שרוולים וכדו’. כפי שכתב בשו”ת מנחת יצחק חלק ב’ סימן ק”ח ללמוד מדברי המנחת חינוך שבנוגע לבגדי פריצות יש להימנע גם בפחות מגיל חינוך, הואיל והוא נחשב לספות לה בידיים איסור, שהוא אסור גם בקטן ממש כפי שמבואר בשולחן ערוך או”ח סימן שמ”ג.
