מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך חושן משפט סימן ר”ע סעיף ב’, מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אף על פי שהם גדולים, ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שלחנו, ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. והוסיף הרמ”א וכתב בזה”ל: וה”ה אם הרוויחו בסחורה או במלאכה.
מבואר כי נער או נערה אף לאחר גיל מצוות, אם סמוכים הם על שולחן הוריהם, הרי מציאתם וגם הכנסותיהם ממלאכה או סחורה, הרי הם של הוריהם על שולחנם הם סמוכים.
הואיל וכך כתבו הפוסקים כי הסמוכים על שולחן הוריהם אף אינם צריכים להפריש מעשרות על הכספים אותם מרוויחים הם מעבודתם.
כן כתב בשו”ת תשובות והנהגות כרך ג’ סימן רפ”ב בנוגע לבחור ישיבה האם צריך לתת מעשר כספים מדמי כיס שהוא מקבל.
אכן כתבו הפוסקים כי משום דין חינוך ולהתרגל במצוות, יש עניין להקפיד על מעשרות כספים למרות שפטורים מעיקר הדין, ובפרט שסגולת מצוות מעשר כספים היא לעשירות, והיא מצווה גדולה עד מאוד. כן כתב בספר באורח צדקה, בהוראות מהגאון הרב נפתלי נוסבוים סעיף מ”ד.
אולם אין מעלה זאת שייכת אלא כאשר לנער או לנערה כסף ברווח להפריש ממנו גם מעשר כספים, ולא כאשר דחוקים הם בכסף זה, ומשתמשים בו לצרכיהם.
ובלאו הכי בכל מקום בו האדם בגדר עני המתפרנס מן הצדקה איננו חייב ליתן צדקה, כפי שפסק הש”ך ביורה דעה סימן רמ”ח ס”ק א’, על דברי השו”ע דאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב בצדקה, דהיינו דווקא כאשר יש לו כדי פרנסתו, אולם אם אין לא, אינו חייב ליתן צדקה, כפי שמבואר בדברי הרמ”א בסימן רנ”א סעיף ג’, שכתב בזה”ל: פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו.
ויש מקום לדון האם ילד או ילדה החיים על חשבון ההורים, מוגדרים כעניים. והחזו”א הסתפק בזה, על נידון בחור ישיבה אם מוגדר הוא כעני, דשמא משום שסמוך הוא על חשבון ההורים, לא ניתן להחשיבו כעני. אך בכל מקום בו הנער או הנערה קונים לעצמם ביגוד ושאר דברים מכספיהם, ואין להם כסף מיותר אין ספק שיש להחשיבם כעניים, ופטורים הם ממצוות מעשר כספים.
