מקורות ונימוקים:
תוספת שיער איננה נחשבת לשיער האישה הטבעי, אלא היא תוספת המודבקת בחומר כימי, כאשר אחת לתקופה מסירים אותה בחומר מיוחד ולאחר התספורת מדביקים אותה בשנית.
למרות שבדין אדם שנפטר, קיימ”ל כי תוספת השיער המודבקת לראשו או קשורה בשערותיו הינם אסורים בהנאה, כפי שפסק השו”ע יו”ד סימן שמ”ט סעיף א’, אין זה אלא משום שבטל הוא לגוף האדם, אך אין הפירוש שהוא הופך לשיער הטבעי, אלא נותר דינו כדין פאה נכרית.
משום כך כאשר מוכיח האדם שאיננו מעוניין בביטולו לגופו, אין השיער נאסר בהנאה. כפי המבואר בשו”ע יו”ד סימן שמ”ט סעיף א’ שכתב בזה”ל: נויי המת המחוברים בגופו, כגון פאה נכרית וכיוצא בה, אסורים כמו המת עצמו. (ודוקא כשהם קשורים בשערות גופן, אבל אינן קשורים, מותר. במה דברים אמורים, בסתם, אבל אם צוה שיתנו נוי גופו המחוברים בו לבנו או לבתו או לצורך דבר אחר, מותרים. אבל שערו ממש, אפילו אם צוה עליו, אסור בהנאה.
אולם בעצם נידון פאה נכרית אם מהניא היא ככיסוי הראש לאשה, נחלקו הפוסקים וידועה דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל לאסור, הרחבה לנושא זה ניתן לראות כאן.
אכן פאה שאיננה צנועה הסכימו כל הפוסקים לאוסרה, לפיכך בתוספת שיער במיוחד יש להקפיד על כך כיון שפעמים שנראה השיער טבעי יותר ויפה יותר, ויש יותר להקפיד בו שלא יהיה מושך את העין.
