ראשית ישר כח על שימת לב ונתינת דעת לברר כל דבר בדרך הצרופה במקורות התורה וחכמנו, ולא לבסס את ההשקפה על “מסורת הגננות” מהדור האחרון.
ובכן, כפי שהבאת ענין עשיית הזנב מפורש בגמרא, אלא שהוא נתון בתוך סוגריים, וזה משום שתיבות אלו השומטו ע”י הצנזורה[1] והוחזרו, אלא שגם פירש”י ותוס’ הושמטו אך לא הוחזרו, והמעיין בפירושם כת”י מינכן (הובא בהגהות וציונים הוצ’ עוז והדר) יראה מבואר שחז”ל למדו זאת מדכתיב להלן מיניה (אסתר פרק ב פסוק א) “זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ”, שתיבת ‘עליה’ היא כמו ‘אליה’ ורומז לזנב של בהמה שנקרא ‘אַלְיָה’, עיי”ש[2] ומדבריהם מוכח שפירשו כפשוטו שצמח לה זנב.
[ובעל הערוך (ערך זנב ג) פירש “כל דבר שהוא יתר שאינו כמידת חבירו קרוי זנב, וכתב מהרש”א “לא ידענא מי הכריחו לפרש כך, ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה, וכה”ג אמרינן (ברכות סא.) באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה, אולם כדברי הערוך איתא במנות הלוי (א יב ד”ה ונשוב) ועין יעקב (מגילה שם) בשם הרשב”א בפירוש האגדות, שה’זנב’ כאן הוא כינוי, שהראש לכל קצה הדבר החשוב, והזנב קצה הגרוע שבו, והכא מ”ד שלא נולד בה פרצוף אלא זנב, כוונתו שזה כמין יבלת גדולה שאין בה פרצוף ואין בה צורך, עיי”ש. וידידי חבר בית מדרשנו ומשיב באתרנו הרה”ג יוסף חי סימן טוב שליט”א (אשכול יוסף – מגילת אסתר מהדו’ תשפ”ד עמ’ 4) כתב שאפשר שהרשב”א מפרש כן מפני שאין הקב”ה עושה נס גדול בחינם, עיי”ש].
מעתה צריך ביאור מהיכן באה שמועה זו שצמח לה קרן. וראיתי במגילת אסתר עם ביאורים מלוקטים (בידי הרב גי”ל שליט”א, ירושלים תשנ”ה עמ’ יח) שכתב שהאלשיך מסביר שהכוונה שעשה לה זנב על מצחה. ולדבריו מובן, כי אף אם לא נמצאת תיבת ‘קרן’, מ”מ ודאי לזה הכוונה, שזנב על המצח הוא כדוגמת קרן (אלא שיש לו שזנב הוא אבר גמיש ורך יותר משא”כ קרן היא נוקשית ומזדקרת), אולם יגעתי ולא מצאתי כן באלשיך. אכן מצאנו זאת בספר ירך יעקב (מגילת אסתר אות ג) למהר”י פייתוסי, שכתב בזה רמז שתיבות “ותמאן המלכה ושתי” עולות בגימטריה 3313 שזה גם חשבון תיבות “ונפרח אליה קרן על מצח שלה”, וכן הביא כן בספר ברית אברהם בושערה (דף קסח טור ג) בתור דעה נוספת מלבד האומרים זנב, וכתב (שם טור ד) שזה ענין ‘וכל קרני רשעים אגדע’.
וביקשתי וראיתי לידידי הבקי הרה”ג יוסף חיים אוהב ציון שליט”א בספרו הנחמד ‘עתה באתי’ (בפתיחה למהדו’ רביעית) כתב דמרגלא בפומייהו דדרדקי לומר של’ושתי’ צמח קרן במצחה, ורבות חיפש למצוא מקור לדבר, ומצאו בפירוש הרמב”ם למגילת אסתר שכתב, “וכששמעה אותה ארורה את הדבר, שמחה להראות את יפיה, וכאשר הגיעו אליה השלוחים התקשטה והתמרקה והתיפתה ולקחה המראה בידיה לראות בה את צורתה, והכעיר ה’ את פניה בעיניה. אמרו חז”ל שבא גבריאל ועשה לה זנב במצחה, עכ”ל הרמב”ם לענייננו, עיי”ש לידידי מה שביאר ע”פ הקבלה טעם הדבר שגדל לה זנב דייקא במצחה. והנה מה שהביא כן מפירוש הרמב”ם, זכורני שיש מפקפקים שאינו פירוש הרמב”ם. שו”ר שהגאון הנאמ”ן רבינו מאיר מאזוז שליט”א שליט”א בספרו סנסן ליאיר (במילואים עמ’ תסד) כתב בזה הלשון, הרמב”ם חיבר שיר על מגִלת אסתר בלשון ערבי, ושם כתב שצמח לה קרן במצחה, ואולי כתב כן מפני הכבוד או שמצא כן באיזה מדרש, ואפשר דפליגי אם צוה להביאה ערומה או לבושה כפשט הכתוב, דלמ”ד ערומה עשה לה זנב אבל אם היא לבושה לא איכפת לה שתסתיר הזנב תחת שמלתה ועל כרחך שעשה לה קרן. וסיים ברמז כי תיבות ‘נִגְזַר עָלֶיהָ’ (אסתר ב א) – בגימטריא ‘והיה קרן’, עכ”ל. ודברי פי חכם חן.
ציונים
