תודה על ההזדמנות לענות על שאלה חשובה זו (ומעניין שגם בחו”ל הנושא עלה, כנראה בהשפעת השיח התקשורתי הישראלי).
ובכן, המענה לשאלות אלו הוא פשוט וברור מאוד, וכבר הושמע רבות בעבר (ויש גם שכתבו על זה חיבורים שלמים, וכגון ספר “תורתו אומנותו”), אבל ככל הנראה הציבור הכללי מתקשים לקבל את התשובה וזאת משלושה סיבות: א. מטעמים רגשיים (הקושי והצער של העובדה שהבנים של השואלים מסכנים את חייהם בצה”ל, לא נותנת פניות רגשים לקבל שום תשובה לכך שהבנים של אחרים לא אמורים להיות באותו מצב). ב. התשובה לשאלות נעוצה בערכים שמתבססים באמונה יהודית שהובאה בתלמוד, ואם חס ושלום לא מאמינים בתלמוד ממילא אין כאן תשובה. ג. התקשורת מסיתה את הציבור הכללי יומם ולילה בנושא הזה (מה שמשמש גם למטרות פוליטיות של השמאל), כך שניגשים לבירור הנושא לאחר שכר קיימת דעה קודמת שלילית ביותר עם אסוציאציות חמורות.
ועל כן, מחמת הסיבה הראשונה והשלישית הנ”ל, לפני שניגשים לתשובה, אבקש לנסות עד כמה שניתן לנטרל את הרגשות ולהיות “פתוח” להתחיל להבין הסתכלות אחרת (ואני מניח שאצלכם בחו”ל יותר קל להגיע לניטרול הזה, מפני שהדבר לא נוגע ישירות לבנים שלכם, וגם פחות נחשפתם להסתה תקשורתית), וגם להפנים שאינו נכון כלל ש”הבן שלי צריך להיות בסכנה” ואילו הבן החרדי יכול לשבת בשלווה, כי הדבר אינו תלוי כלל ב”דם חרדי” אלא הבן שלך מוזמן ג”כ לבוא לישיבה ולעסוק בתורה, ולא עוד אלא שברור הדבר שכל גדולי ישראל יסכימו פה אחד לעשות “החלפה”: שכל החיילים ילכו לישיבה ללמוד תורה בהתמדה, ואז כל בחורי הישיבות ילכו לשרת צבא, וכל המניעה להסדר כזה הוא דווקא מצב הציבור הכללי שלא יתרצו בהחלפה כזו, כך שאין כאן מקום כלל לטענות רגשיות מהסגנון הנ”ל, אלא כל הנושא (אשר עליו נביא את התשובה) הוא מדוע חשוב שיהיו כמות רבה של לומדים בישיבות אף על חשבון השירות בצה”ל.
ועכ”פ עדיין נותר לנו הסיבה השניה הנ”ל, ולכן, בטרם ניגש לתשובה, אקדים הקדמה קצרה הנוגעת לבעיה האמונית שהזכרתי:
הקדמה קצרה: הנחת יסוד לפני כל דיון בנוגע לקיום מדינת ישראל
צריכים להבין, מדוע בכלל אנחנו מוכנים להלחם על הארץ הזאת? מדוע שלא נרים דגל לבן, ונעבור כולנו לשוויץ? לא מופקע הדבר, שאם נגיש בקשה לאו”ם, שאנחנו מוכנים להפסיק מיידית עם הסכסוך הערבי – ישראלי שגובה כל כך הרבה דם (ומשאבים) משני הצדדים, ע”י שאנחנו פשוט מחזירים את כל ארץ ישראל לערבים, בתנאי שיתנו לאזרחי ישראל אזרחות במדינה מהעולם המתקדם, יתכן מאוד שבקשתנו תתקבל בשמחה ובהערכה, אז מדוע שלא נעשה זאת, מה יש לנו להתעקש להיות דווקא בארץ ישראל? (ואם מפני החשש להתמודדות עם אנטישמיות בחו”ל, אין בזה טענה לפי ההיגיון החולין, שהרי לעת עתה המצב הוא שהתמודדות עם הערביים קשה הרבה יותר מההתמודדות של בני חו”ל עם האנטישמיות, ולא עוד אלא שגילת האנטישמיות בעולם בשנים האחרונות קשורה באופן ישיר לבעיית הסכסוך עם הפלסטינאים).
ויתירה מזו, הגם שמבחינה היסטורית היהודים התגוררו כאן לפני הערביים, מ”מ במאות שנים האחרונות התגוררות כאן הערביים, אז מאיפה באמת הזכות לבוא ולקחת את האדמה אשר היתה בחזקתם כל כך הרבה שנים? ולשאלה זו האחרונה, נדרש ראש הממשלה הראשון מר דוד בן גוריון.
במעמד היסטורי המפורסם, בשנת 1966, כאשר נשאל את בן גוריון ע”י וועדת פיל, האם יש בידו “קושאן” (שטר בעלות על הארץ בשפה הערבית, כפי שהיה מקובל בארץ ישראל במאות השנים האחרונות) הנותן לו את הזכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה מזה דורות? בן גוריון נטל את ספר התנ”ך בידו וענה: זה הקושאן שלנו.
ולמעשה, אם רוצים אי לא, היהדות היא הסיבה היחידה להתעקשות להשאר בארץ ישראל לפי הנתונים של היום, כי בלי הערך של אמונת התורה לארץ הזאת, מה לא טוב באירופה? על מה מוסרים נפש להשאר כאן?
ועוד, הרי האו”ם קבע ש”ציונות” זו גזענות, שמדוע האזרחות בארץ ישראל תהיה דווקא ליהודים? והתשובה לזה ממדינת ישראל, שאין זו גזענות, כי הדבר לא תלוי ב”גזע” אלא ב”דת”, שכל אחד יוכל להתגייר (קרי לקבל על עצמו את הדת היהודית) ואז לזכות לאזרחות ישראלית. וא”כ נמצא, שכל העילה להתגורר בארץ ישראל, וכל העילה לקיום העם היהודי על האדמה הזו, וכל שכן כל העילה להלחם נגד הערביים ולהקריב דם על האידאולוגיה של קיום מדינה ליהודים, מבוססת סוף סוף על דבר אחד: על הדת היהודית, התורה. ואם חלילה לא מאמינים ביהדות, ולא מאמינים בתורה, כל הענין הזה של מדינה ליהודים על חשבון מלחמות בלתי פוסקות ושפיכות דמים אינו דבר סביר ולא מוצדק.
וממילא כל דיון סביב לנושא של המידה בכלל וצה”ל בפרט, חייב להיות לאחר שמקבלים כבסיס את המונח שהתורה והיהדות היא אמת. ובכלל התורה והיהדות הוא התלמוד, התורה שבעל פה, כי אחרת אין זו הדת היהודית אלא הדת הקראית (מה כאן שהמוסמכים לקבוע מהי יהדות, כלפי מדינת ישראל, הם הרבנים הראשיים – וכל הרבנים הראשיים סברו פה אחד שהיהדות כוללת האמונה האבסולוטית בכל מה שכתוב בתלמוד).
ולאחר הקדמה זו, נוכל באמת להתבונן, מה כתוב בתלמוד ובמדרשים?
נאמר בגמ’ מסכת מכות דף י’ ע”א: “אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב (תהילים קכ”ב ב’): עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.” ע”כ. כלומר ההצלחה של אלו שיוצאו למלחמה, היא בזכות אלו שנשארו בירושלים לעסוק בתורה.
ובמדרש תנחומא פרשת מטות סי’ ד’ מובא על הפסוק “אלף למטה אלף למטה” (במדבר ל”א ד’), שמכל אחת מי”ב השבטים בישראל (שהיו בכל אחת מהם בין עשרים וארבע אלף לששים אלף איש בגיל צבא) היו שולחים רק אלף איש מכל שבט כדי להילחם, ועוד אלף איש בכל שבט היו מעמידים להתפלל במהלך כל המלחמה, ושאר כל השבט היו לומדים תורה, וכך היו מנצחים.
ועוד אמרו חז”ל (במדרש בראשית רבה פרשת תולדות פרשה ס”ה אות כ’, ובילקוט שמעוני תולדות רמז קט”ו, ועוד) על הפסוק “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו”, ש”בזמן שקולו של יעקב (של עם ישראל) מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידים ידי עשו (כלומר אין הגויים מצליחים להלחם בעם ישראל כמו שמאריך שם במדרש).
ובזוהר הקדוש (בשלח דף נ”ח ע”ב – בתרגום ללשון הקודש עפ”י הפירוש מתוק מדבש) רבי חייא ביאר על הפסוק “ימינך ה’ נאדרי בכח” – זה התורהף ועל ידי זה: ימינך ה’ תרעץ אויב” (שע”י למוד התורה תרעץ אויב), כי אין דבר בעולם שישבור כוחם של האויב רק בשעה שישראל עוסקים בתורה, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ימינו של הקב”ה מתחזק וכוחם של הגויים נחלש. ולכן התורה נקראת עוז, וכמו שכתוב ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום (כשה’ יתן תורה לעמו הוא יברך את עמו בשלום – שאויבנו יפלו תחתנו), ובשעה שישראל לא עוסקים בתורה השמאל (כלומר כוחות הרע) מתחזק וזה גורם שמתחזק כח הגויים ושולטים על ישראל וגוזרים עליהם גזרות שלא יכולים לעמוד בהם, ורק מחמת זה גלו ישראל והתפזרו בין האומות וכו’. ע”כ.
[וראוי לציין בזה גם את הגמ’ בנדרים דף ל”ב ע”א: אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים. ופירשו שם הראשונים, שאברהם אבינו לקח את אותם אנשים שלימד אותם תורה, והשתמש בהם לצורך מלחמה, וזה היה נחשב לו לעוון גדול אשר בעבורו נעשו בניו להיות בשיעבוד מצרים מאתים ועשר שנים].
דבריו של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בסיבת מניעת גיוס בני הישיבות לצבא
במכתב שפירסם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל ביום כ”ח אדר א’ תשל”ב, האריך בדבר שחלילה לגייס את בחורי הישיבות, והביא בזה דברי הרמב”ם הל’ שמיטה ויובל פי”ג הל’ י”ב-י”ג שכל מי שרוצה ללמוד תורה כל הזמן כמו שבט לוי, פטור מלשרת בצבא (גם אם הם ציבור גדול, כמו שבט שלם), והביא את הגמ’ במכות דף י’ ע”א הנ”ל שכדי להצליח במלחמה העצה היא בכך שיהיו מספר לומדי התורה לפחות זהה למספר הלוחמים.
וע”ע במעדני המלך ח”ג (לימוד התורה) עמ’ מ”ג שמאריך עוד בענין זה שרק בזכות לומדי התורה עם ישראל מנצח במלחמות, ולכן כתב שאלו שרוצים לגייס בני הישיבות, הם בכלל הנאמר בסנהדרין דף צ”ט סוף ע”ב שמי שאומר מאי אהנו לן רבנן הרי הוא אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא. עיי”ש.
[ובהקדמה לקובץ בית הלל ספר זכרון לפטירת מרן רבינו עובדיה זלה”ה, כתבו אודות מרן זצ”ל וז”ל: “וממיטת חוליו המשיך עד כלות הכוחות לפעול ולהשפיע על כל מי שיכול בביטול הגזירה הנוראה של גיוס בני הישיבות, שהיו בבת עינו ודור ההמשך של תור הזהב, כפי שהתפרסמה כבר שיחתו האחרונה ממיטת חוליו בבית החולים בשבועות האחרונים לחייו עם שר הביטחון, שנפעם בתחילה ולא האמין שמרן זיע”א נמצא על קו הטלפון ומבקש לדבר עמו באומרו לו הרי אתה בבית חולים וסובל נורא, ואז נענה לו מרן זיע”א כשהוא פורץ בבכי על כל הכאבים שלי אני יכול להתגבר אבל גיוסם של בני הישיבות גורם לי ליסורים נוראים ואין בי את הכח להשתלט עליהם, ואז הוסיף לבקש ממנו שיעשה ככל שביכולתו על מנת לבטל את רוע הגזירה, תוך כדי שקולו נשנק מבכי, ומתחיל להעריף עליו דברי ברכה ושוב מתחנן בפניו שלא ירפה מנושא זה. וכידוע לאחד שיחה זו התדרדר יותר מצבו הרפואי, וכפי שמפורסמת אף התבטאותו הנוראה בעת יושבו שבעה על בנו הגאון הגדול רבי יעקב זצ”ל.” עכ”ל. ומה שהזכיר בענין ההתבטאות בעת שישב שבעה, הוא מה שמובא בספר מעדני המלך חלק חינוך ילדים עמ’ י”ג, שאמר מרן זלה”ה לראש הממשלה שגזירת הגיוס מכאיבה לו יותר מפטירת בנו, עיי”ש. וראה גם בספר אורחות מרן ח”ב פרק כ’ סוף סע’ א’, ובספר מנהגי הראש”ל ח”ב עמ’ מ”ח].
ואציין שאף הרה”ג ר’ מרדכי אליהו זצ”ל, שהתקבל כמורה הדרך של הציונות הדתית, הורה באופן חד משמעי בתשובה מהתאריך ב’ חשוון התשמ”ו וז”ל “כל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה, ודאי שעדיף, לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות צבאי.” עכ”ל.
והטיב להמחיש כל זאת הג”ר ראובן קרלנשטיין זצ”ל בספר יחי ראובן, וז”ל:
שליחים מיוחדים מטעם שרי הממשלה, החברים בתנועת הפועל המזרחי, נכנסו לביתו של הרב מטשעבין זי”ע, והביעו את צערם, הם פרסו על השולחן את המצוקה המדינית, המצב קריטי! הצבא סובל ממחסור משווע בכח אדם, לדעתנו – כך הם אמרו – הגיעה העת לגייס את בני הישיבות. מבחינה אחראית וציבורית, אין ברירה אחרת, חייבים לגייס את כל הצעירים יושבי האוהל. כששמע הרב מטשעבין את דבריהם, השיב להם במשל, וכה אמר: אספר לכם מעשה אצלנו בחוץ לארץ. בעיירות עדיין לא היו כמעט מכוניות, רק פה ושם, כלי התחבורה העיקרי לנסיעה מעיר לעיר היה הסוס והעגלה. ביום סגרירי אחד, נסע “בעל עגלה” עם סוסו. ולפתע, נעצר הסוס, פסק מלכת. הבין ה”בעל עגלה”, כי הסוס התעייף, קשה לו לסחוב, לכן אינו זז. ניסה להכותו עם השוט, אך ללא תוצאות. הסוס מיאן ללכת. מה יעשה? בלית ברירה התחיל לפרק את המשא מהעגלה. כדי להקל על הסוס, הוא הניח את הסחורה בצידי הדרך, בתקוה שהסחורה לא תיגנב עד שישוב עם סוס חדש ובריא. אך גם לאחר פריקת הסחורה, התקדם הסוס בקושי ובעצלתיים. הסוס כנראה חולה, ולכן הוא מתקשה לסחוב אפילו את העגלה. הרהר העגלון בכאב, ירד מהעגלה, חשב וחשב, מה אעשה? עד שעלה במוחו רעיון גאוני והתלהב אי אי אי פלאי פלאים יש לי עצה טובה שבוודאי תציל את המצב עיקר הכובד של העגלה בה אני נוסע הם הגלגלים מברזל הם מכבידים מאוד אפרק את הגלגלים ואחביא אותם בצידי הדרך עצה נפלאה פנה אליהם הרב מטשעבין ואמר דעו לכם שזה מה שאתם מעוניינים לעשות קשה בצבא נכון המצב לא פשוט אבל היעלה על לב בר דעת להוריד את הגלגלים? איך תיסע העגלה אם אין גלגלים? עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים אומרים חז”ל מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה איך עומדות רגלינו במלחמה? בזכות שעוסקים בתורה אם תורידו את הגלגלים הללו איך תסחבו את העגלה לדרכה? עכ”ד, ודפח”ח.
ולסיום
יצויין שכל הנ”ל היא סיבה למניעת גיוס בני הישיבות גם על הצד הרחוק שהיו מצליחים להקים פלוגה ששם שומרים תורה ומצוות בקפדנות, אבל בלא”ה קרוב מאוד הדבר שתתקיים מציאות כזו, ולמעשה המתגייס נחשפים להרבה דברים שבחורי ישיבות שמורים, וגם מאבדים את הרגישות לשמירת שבת ועוד נושאים הרבה, ואכמ”ל בכל זה. ומלבד כל זה, כבר קבעו המומחים הגדולים בצבא, שגיוס בחורי הישיבות רק יכביד על תקציב הצבא, ובמקום זה עדיף להפנות את המשאבים לפיתוח הטכנולוגיה הצבאית, כך שלמעשה אפי’ בעיניים הגשמיות, גיוס בני הישיבות הוא רק נזק לביטחון מדינת ישראל, וכל שכן בעיניים הרוחניות שכאמור הדרך להגן על העם היהודי הוא ע”י שיש כמה שיותר לומדי תורה, שעל ידי כך הקב”ה מגן על עם ישראל ושולח ברכה והצלחה בידי חיילי ישראל. ומה גם שהאויבים הם בכמות כה עצומה, שבאמת לפי דרך הטבע אין שום תקווה להצליח להלחם נגדם, ואין משמעות בקצת יותר חיילים או קצת פחות כי בין כה חייבים הגנה אלוקית, וכמו שאמר דוד המלך בתהילים (מזמור קכ”ד) “לולי ה’ שהיה לנו בקום עלינו אדם (בני ישמעאל הנקראים פרא אדם – כן פירש האריז”ל) אזי חיים בלעונו”, ועם ישראל הוא כבשה אלץ בין שבעים זאבים שזקוקה לניסים כדי להינצל, וניסים לא משיגים ע”י ריבוי עוד ועוד חיילים עם נשק, אלא ע”י ריבוי עוד ועוד חיילים לתורה היושבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ועוסקים בתורה, ובזכות זה רואים שמירה על חיילי צה”ל ועל העורף הישראלי מעל הטבע.
בקיצור, בחורי הישיבות נוטלים חלק מרכזי מאוד בנטל, כי הרי גם בצבא לא כולם קרביים, יש צורך גם בכאלו שישובים בבטחה במחשבים או במבטח, ובחורי הישיבה הם הפלוגה שמגינה על כלל ישראל, ע”י התמסרותם ללימוד התורה הקדושה.
ויהי רצון שבזכות עסק התורה הקדושה, נזכה בקרוב לקיום ההבטחה בנביא ישעיה (פרק ב’) וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה, ע”י ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
