ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים – מה קרה לחנוך

מקורות ונימוקים:

מדוע לא נאמרה מיתה בחנוך

בראשית פרק ה’ פסוק כ”ד: וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:

בפסיקתא זוטרתא (מדרש לקח טוב) על פסוק זה שואל מדוע לא נאמר בתורה לשון מיתה אצל חנוך, זה לשון הפסיקתא:

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו אין אנו מוצאין מיתה בחנוך, אמר לה אילו נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, וכשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים, איננו בעוה”ז: כי לקח אותו אלהים. ולפי שהיה חנוך צדיק בן צדיק שינה בו ואמר כי לקח אותו אלהים:

ובמדרש אגדה (בובר) הביא בדבר מחלוקת בין ר’ עקיבא לחכמים, זה לשון המדרש:

ויתהלך חנוך את האלהים. עם המלאכים הלך שלש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות: ואיננו כי לקח אותו אלהים. לפי שהיה צדיק, הקדוש ברוך הוא לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון, ומחלוקת בין ר’ עקיבא וחביריו בדבר זה, וחכמים אומרים חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא בצדקו אסלקנו מן העולם, כלומר אמיתנו, שנאמר הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד טז):

המחלוקת ביניהם היא לפי שלשון לקיחה מתאים גם למיתה וגם לעלייה השמיימה, וכפי שכתב לבאר בספר קהלת יעקב מענה לשון – לשון תורה מערכת אות ל סימן תק”פ על המילה לקח, אמרו ז”ל בפסוק [בראשית ה, כד] ‘כי לקח אותו אלהים’, שלקח היינו מיתה, כמו שנאמר [יחזקאל כד, טז] ‘הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך’. ולפעמים לקח הוא סילוק בלא מיתה, כמו שנאמר באליהו [מלכים – ב ב, ג] ‘כי היום ה’ לוקח את אדוניך’. בראשית רבה פרשה כ”ה [פיסקא א].

כך מצאנו גם במדרש, עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי.

חנוך הוא המלאך מטטרו”ן

כפי האמור לעיל לדעת ר’ עקיבא, הקדוש ברוך הוא לקח את חנוך ממבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרו”ן.

כן פירש הרא”ש בפירושו לפסוק זה בראשית פרק ה’ בזה”ל: ויתהלך חנוך את האלהים, שהיה סגור בין המלאכים וזהו שאמר איוב הנה בשמים עדי ושהדי במרומים. ע”די בגימטרייא חנ”וך ושה”די בגימטרייא מטט”רון מכאן שחנוך זה מטטרון, ע”כ.

וכן תרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק בזה”ל: וּפְלַח חֲנוֹךְ בְּקוּשְׁטָא קֳדָם יְיָ וְהָא לֵיתוֹהִי עִם דַיְירֵי אַרְעָא אֲרוּם אִתְנְגִיד וְסַלִיק לִרְקִיעָא בְּמֵימַר קָדָם יְיָ “וּקְרָא שְׁמֵיהּ מִיטַטְרוֹן סַפְרָא רַבָּא”, ע”כ.

ובזוהר חדש כרך א פרשת תרומה דף עא עמוד ב כתב על חנוך בזה”ל:

בחנוך אתכליל דיוקנא דעלמא טמירא. איהו כורסייא דמאריה עביד שליחן בעלמא. כד עלמא בדינא נפק ואיקרי מטטרו”ן רבון על כל חיילין עלאין וסבא איהו נער עאל מעלמא לעלמא ואתיישבא רוגזא. דיוקנא דא אתפרס בפריסו כפורתא ואתציירין ביה בההוא פריסו תרין דיוקנין חד דכר וחד נוקבא וקיימן תרין רביין עולמין רחימין ברחימו דביקאן דא בדא ורזא דא בראשית ברא אלהים פריסו כפורתא סתימאה

מעלתו של המלאך מטטרו”ן

בספר סודי רזיי חלק ב הלכות מטטרו”ן מצאתי דברים נשגבים בעניין מעלתו ותפקידו של המלאך מטטר”ו בזה”ל:

מטטרו”ן הוא שר על כל השרים, ועומד לפני מי שנתעלה על כל אלהים, והוא נכנס תחת כסא הכבוד ויש לו משכן גדול של אור למעלה, והוא מביא אש חרישית ונותן באזני החיות כדי שלא ישמעו קול הדבור.

כשעלה משה למרום והתענה קכ”א תעניות עד שפתחו לו מעינות החשמל, וראה שלבו כלב האריה, וראה כיתי צבאות סביביו לשרפו, ובקש משה רחמים על ישראל ואח”כ בקש רחמים על עצמו, ופתח היושב על המרכבה את החלונות אשר על ראשי הכרובים ויצאו אלף וח’ מאות סניגורין על ישראל ומטטרו”ן שר הפנים עמהם, וקבלו תפלת משה ונתנו אותו בראש הקדוש ברוך הוא, שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד, צהלו ושמחו מפנים של שכינה, ואמרה למטטרו”ן שר הפנים מי הם אלו ולמי נותנים כל היקר והכבוד הזה, שנא’ (נחום ב, ג) כגאון (בית) ישראל, ואמרו ה’ חי וקיים. באותה שעה נענה אכתריא”ל י”ה ה’ ואמר למטטרו”ן שר הפנים כל שמבקש מלפני אל תשיב אל תחזירהו ריקם, שמע תפלתו ועשה צרכיו בין מרובים בין מועטים. מיד אמר מטטרו”ן למשה בן עמרם אל תתירא תבע צרכיך בגיאות ובגבורה כי קרן עור פניך מסוף העולם ועד סופו, אמר לו משה שמא באשם אני, אמר לו מטטרו”ן שר הפנים למשה קבל אותה שבועה שאין בו הפר ברית, ונקרא שמו מטטרו”ן שנעשה מטטורו מראה מה שהקב”ה חפץ למלאכיו כי הוא לפנים, והוא מטטרו”ן רב ומורה דיעה את הילדים בני טובים, זהו מטטרו”ן מטרון לרשעה שאין בני אסנ”ת משגע”ח הנזכרים במסכת נדרים (כ, ב). ולמה המשיל את מטטרו”ן על כל בני מעלה, לפי שכשראה שחטאו דור המבול בנה בית חוץ למקומו ושם היתה בית תפלתו ולמודו ולא היה הולך בין העולם, ויתהלך חנוך את האלקים וסלקו בקול תרועה, עלה אלקים בתרועה עם השכינה ה’ בקול שופר (תהלים מז, ו), להודיע שהצדיקים לפנים ממלאכי השרת, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג, כג). וכן יסד הקליר אלה יהו מבפנים וכו’, עד כאן לשונו.

יתר על כן ראיתי שמביאים לדברי בספר אהבת חיים להגר”י דייטש זצ”ל ממאקווא (על יוהכ”פ) שם הביא מה שאמר כ”ק אדמו”ר מהרי”ד זצ”ל (פר’ אחרי תרס”ח) ואלו דבריו: וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו’ לכפר בקודש עד צאתו, ות”א לכפרא בקודשא. והתרגום יונתן מוסיף דברים, לכפרא בקודשא “על חוביהן” דבני ישראל. וצ”ב לענין מה מוסיף התרגום יונתן אלו הדברים.

ואמר, שמעתי מאבי זלה”ה זי”ע ועכ”י שאמר בשם אביו זי”ע ועכ”י על ויתהלך חנוך את אלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים, ואי’ במדרש שעשה אותו מלאך מט”ט לשמור את ישראל, וכה”א הנה אנכי שולח מלאך לשמרך בדרך, עי’ ברש”י ז”ל. ואמר פי’ הפסוק במה יזכה נער הוא המלאך מט”ט ששמו כן, במה יכול להשלים עצמו [יזכה לשון ניצוח כמו לא זכיתי שתאמר וכו’], ע”ז אמר לשמור כדבריך, אם ישמור את ישראל כמו שנצטווה לשמרך בדרך, בזה. יכול להשלים את עצמו.

ואמר הטעם מפני מה עשה כן הקדוש ברוך הוא שעשה מן האדם מלאך מט”ט לשמור את ישראל, זהו מפני שאין מלאך יוכל להמליץ טוב על ישראל כמו אדם, כי הוא אינו מבין כל ההרפתקאות והכרחיות שאדם צריך להכריח עצמו לעבוד השי”ת, ואין יודע ומבין המלאך גודל היצר הבוער באדם, אבל אדם הנעשה מלאך הוא יודע הכל, הוא יכול להמליץ טוב על ישראל, ע”כ עשה השי”ת מן חנוך מלאך, שיוכל להמליץ טוב על ישראל. עכד”ק של אביו זצוק”ל.

עלייתו של חנוך לשמים – כעליית אליהו בסערה השמיימה

לגבי אופן עליית חנוך השמיימה לא מצאנו כיצד והיאך עלה, אמנם לגבי אליהו הנביא נאמר במלכים ב’ פרק ב’ פסוק י”א: וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְּעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם:

וכתב האלשיך על פסוק זה לפרש שעלייתו של אליהו בסערה השמימה הייתה על ידי הזדככות החומר עד היותו לבוש דק וזך בדומה למה שאירע אצל חנוך, זה לשון האלשיך שם:

אך אין זה כי אם שנשאו רוח ה’ את גופו כאשר הופשט מרוחו, וישליכהו באחד ההרים או אחת הגאיות עד נלך ונקברנו, ויהיו שומרים אותו כאשר היה שומר את נבלת איש האלקים אשר בא מיהודה, כי גם שאמרו היום ה’ לוקח את אדוניך כו’, ידעו מציאות סילוקו אך לא אופן סילוקו, ויאמר לא תשלחו, והוא כי הוא הבין דרכו כי קרה לו מעין אשר קרה לחנוך כאשר לקח אותו אלקים, כי נצרף ונזדכך גופו כעצם השמים הזך ממהותם וישאר שם לבוש דק וזך, אשר בו יתלבש בבואו אל העולם הזה והניחם שם עשות, עד שראו בחוש כי צדק במאמרו:

על כן יתכן בהחלט שבעת עלייתו השמיימה היו התופעות שנלוו לעלייתו של אליהו הנביא חי השמיימה שבעת עלייתו השמיימה היו רכב אש וסוסי אש כאמור.