מקורות
מנהג יפה לישב על ליד הנרות שיעור זמן ההדלקה, דהנה מצינו ברמב”ם (פרק י”ד מהל’ נזקי ממון הלכה י”ג), שהמדליק נר חנוכה בחוץ היה לו לישב ולשמר את הנרות שלא יזיקו, ולפיכך גמל טעון פשתן שעבר ברשות הרבים, ודלקה בנר חנוכה שהניחה בחוץ והדליק את כל הבירה, חייב המדליק אף בדמי פשתן, מפני שהיה לו לישב ולשמור, וכן פסק השו”ע (חו”מ סי’ תי”ח י”ב), וכן כתב בספר האשכול (ב”ק פ”ב עמ’ כ”ב).
אך מלבד טעם זה, הנה מצינו שיש עניין גדול בראיית נרות החנוכה, כמו שמצינו (שבת כג. או”ח תרע”ו), שבחנוכה התחדש, שאף מי שלא סיפק בידו להדליק נרות, תיקנו חכמים שיכול לברך ברכת שעשה ניסים על ידי ראיית הנרות. הרי לך כח ראיית הנרות, שלא מצינו שום מצוה שמי שאינו יכול לקיימה תיקנו לו ברכה על ראייתה, מלבד נר חנוכה.
והאחרונים הביאו את דברי בעל החוות יאיר בפירושו מקור חיים (סימן תרע”ב), שכתב: עיקר המצוה שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם לשמוח בהם, כי הם גם כן זכר לשמחה שהיו מדליקין אחר הנס, כמו שאמרו והדליקו נרות בחצרות קודשך, וכן משמע ממה שאומרים אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם, לכן הרואה גם כן מברך, ואין מספיק שידליק וילך למקום אחר.
ובשו”ת שב יעקב (ח”א סי’ כ”ב), כתב בזה”ל: “ומצוה לראותן כדי לזכור הנס על ידי זה, וכמו דאיתא בנוסח הנרות הללו, “אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד”, משמע שכל זמן שאין לנו רשות להשתמש בהן מצוה לראותן”.
וכך כתב הגה”ק בעל הבני יששכר: “ואם בעל נפש אתה, תן עיניך בנר מצוה בימים הללו, ויאיר שכלך בתורה, ותבין (משלי ו’) כי נר מצוה ותורה אור”. והגאון האדרת בספרו נפש דוד (אות י”ד), כתב: מצות נר חנוכה חביבה עלי מאד, ולולא שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כפי היכולת. והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו חדר רק כשהייתי אנוס מחמת עבודת הציבור, ובכל זאת ישבתי נגד פתח החדר כדי להסתכל בהם כפעם בפעם, והייתי שש ושמח בהם הרבה.
ויש לציין כי מלבד חיבוב המצוה שיש בהבטה על הנרות, מצינו כמה סגולות בדבר. דהנה בספר בינת ישראל (חנוכה נט:), כתב שקיבל מרבותיו שראיית הנרות בעת הדלקתן סגולה גדולה היא לפעול שמחה בלב האדם ולהסיר מקרבו מרה שחורה. והמגיד מקוזניץ בספר עבודת ישראל (הובא בס’ כתר כהונה עמ’ קכ”ו) כתב, שע”י הסתכלות בנר חנוכה “לראותם בלבד”, יכול כל אחד לתקן מה שפגם מעודו בראיית העין.
ובשפת אמת (מקץ שנת תר”מ) כתב, שהסתכלות בנרות חנוכה היא סגולה לזיכרון, ושלזה רמזו חז”ל מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה”ב מצויץ באמצע, כי מצוות אלו מביאין זיכרון, שמזוזה בפתח לזכור מלכותו יתברך, ובציצית כתוב למען תזכרו, ושכחה אותיות חשכה, וזכירה היא אור ורמז לזה מהכתוב “וראיתם וזכרתם”, לכן גם הסתכלות בנר חנוכה מביאה זכירה כמו הסתכלות בציצית. וכיו”ב כתב החת”ס בס’ תורת משה (מקץ), שיש כח בהדלקת נרות חנוכה להועיל לזכירה.
וראה עוד מה שהארכתי בזה בחיבורי החדש “אשכול יוסף” על המועדים, שבס”ד יוצא לאור בימים אלו.
