מקורות ונימוקים:
שכבת זרע מטמאה בין באונס בין ברצון
בגמרא בפסחים ס”ז: מבואר שדין בעל קרי כדין מגע שרץ, וביארה הגמרא שהדמיון ביניהם הוא לעניין טומאה, וקמשמע לן דבעל קרי כמגע שרץ מה מגע שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס.
כן פסק הרמב”ם בהלכות שאר אבות הטומאה פרק ה’ הלכה א’, אחד הרואה מחמת בשרו או הרואה באונס טמא.
זרע לבטלה היוצא באונס איננו עוון
אולם אין הדברים אמורים אלא לעניין טומאה, אך לעניין עוון, קיימ”ל אנוס רחמנא פטריה, כפי המבואר בגמרא בעירובין י”ח ובעוד מקומות בש”ס. לפיכך גם ראיית קרי שנגרמה מחמת אונס, כגון מחמת חולשת הגוף, או חולי, או מאמץ גופני, או ריבוי אכילה וכדו’, אין בדבר עוון מהתורה.
לא מצאנו שאסרו חז”ל אכילה מרובה מחשש ראיית קרי, אלא לכהן גדול קודם יום הכפורים כפי המבואר במסכת יומא דף י”ח, הואיל והמטרה בכהן גדול להימנע מהטומאה, וכן בכל מקום שיש להיזהר מטומאה כגון בערב יום הכיפורים כפי שכתבו הפוסקים באכילת יום ט’ בתשרי.
ראיה לכך ניתן להביא גם מדברי הגמרא בשבת קכ”ז: “מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ובעת הלילה השכיבה תחת מרגלותיו”, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו. אמר להם בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני, אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות, עד כאן המעשה. ויש להוכיח מדברי הגמרא כי כאשר ראיית הקרי איננה מחמת הרהור אלא מחמת טורח הדרך אין הדבר נחשב לעוון.
כמו כן מבואר בגמרא בברכות נ”ז שחולה הרואה קרי לאונסו סימן יפה הוא לו, ובגמרא ביומא דף פ”ח מבואר כי הרואה קרי ביום הכיפורים, ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ועוונותיו מחולים לו ויאריך ימים.
לפיכך בנידון השאלה שלפנינו שחולשת הגוף של השואל בצירוף התרופות שהוא נוטל גורמים לו לדליפת זרע, אין ספק שהדבר נחשב כראיה לאונסו ואין זה עוון, אלא הוא בכלל אנוס רחמנא פטריה.
החובה להשתדל להימנע גם מראיית קרי באונס
למרות האמור שאין עוון בראיית קרי לאונסו מחמת חולשת הגוף, חשוב לציין כי זרע היוצא לבטלה יוצר מזיקים, כפי המבואר בדברי הגמרא בעירובין י”ח:, שהדבר גורם להולדת רוחין שידין ולילין, זה לשון הגמרא שם: ואמר רבי ירמיה בן אלעזר כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין.
על כן מוטל על האדם להימנע ולהשתדל בכל תוקף שלא לבוא לידי כך, על כן אין לישון פרקדן, ויש להקפיד שלא ללבוש מכנסים צמודות ועוד כיוצ”ב הנהגות שישמרו את האדם שלא יבוא לידי טומאה חמורה זו אף באונס.
כפי שמצאנו כי גדולי אומתנו נשתבחו שלא אירע להם קרי, ויעקב אבינו ע”ה אמר על בנו ראובן “כוחי וראשית אוני” ופירש רש”י שלא ראה קרי מימיו. וכן במסכת ברכות י’: איתא כי אלישע נשתבח שלא נמצא טיפות קרי על סדינו.
האם צריך תיקון על עוון קרי לילה באונס
בעניין השאלה האם יש צורך בתיקון על ראיית קרי באונס, אציין לתשובתו של הגאון הגדול הרב יוסף חיים זוננפלד זצ”ל בשו”ת שלמת חיים אבן העזר סימן צ”ז, שם נשאל על עניין זה מדברי מוהר”ן מברסלב שכתב שעל ראיית קרי לילה באונס הגוף אין צריך תיקון.
ופליג עליה וכתב שצריך תיקון, אלא שאין זה עוון חמור כעוון קרי מחמת הרהור. ולאמור לעיל הדברים מבוארים בפשיטות, כי למרות שאין בכך עוון אולם תיקון צריך, כי מזרע לבטלה נוצרים מזיקים, אף אם אין בכך עוון.
להלן דברי קדשו של הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד ככתבם וכלשונם:
במש”כ בתיקון הכללי למוהר”ן מברסלב זצ”ל, דדוקא אם נכשל ע”י שהרהר ביום, אבל אם ע”י אכילה וכדומה אין זה נקרא בגדר עוון, והוי כמו שיצא לקטנים ואין צריך לתיקון כלל, ע”כ. ויש לעורר ראיה לדבריו משבת (קכ”ז ע”ב), בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרו לו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. והנה זה היה כף זכות, משמע דזה לא נחשב לעוון אפילו באונס. ועוד דהוי ליה להזהר שלא יטריח עצמו כ”כ כי אם להנפש מעט שלא יבוא לעבירה, אבל להנ”ל כיון שנגרם לא ע”י הרהור אינו בכלל. ועוד דאפילו באונס הוי פגם כי רגלי חסידיו ישמור. ועוד, בברכות (נ”ז ע”ב) דקרי הוי סימן יפה לחולה, ואיך יתכן שעבירה חמורה תהא סימן יפה, וכזה הקשו ביוהכ”פ שאם עלתה לו שנה מובטח לו וכו’. גם ראיה מיומא (י”ח ע”ב) אכסנאי לא יאכל ביצים שמא יתגנה, וליכא איסור.
אולם יש לעורר בענין הנ”ל דא”כ למה אסרו לישן פרקדן. וזה שאסור לרכוב בלי אוכף, בזה י”ל דמביאו להרהור, אבל מפרקדן קשה. גם מש”כ במשנ”ב בהלכות יוהכ”פ (סי’ תרט”ו ס”ק ג’) בשם אחרונים דידאג כל השנה ואם עלתה כו’, זה דוקא שלא הרהר וגם ליכא לתלות ע”י אכילה וסיבה אחרת, א”כ זה לא היה ע”פ טבע כי אם רמזו לו מן השמים, אבל אם הרהר או ע”י אכילה אף שעוונו גדול אין בזה רמז לא לדאוג ולא אם עלתה, ע”כ (בסי’ תרט”ו סק”ג, ברכ”י וכת”ס ורב”פ וש”א), והנה הרי כתב דעוונו גדול אף ע”י אכילה.
תשובה: פשיטא שבכל ענין יש ליזהר הרבה, אבל אינן בגדר שלא יהיה לו כפרה.
בדבריו מבואר, כי הוא סובר שיש בכך עוון וצריך על כך תיקון, אמנם אין העוון חמור כל כך בגדר שאין לו כפרה. אכן לפי מה שביארנו לעיל, יתכן ואין בכך עוון, ולמרות זאת צריך תיקון כי הדבר בורא מזיקים בעולם כאמור.
תיקון עוון הוצאת זרע לבטלה הוא בעיקר על ידי לימוד התורה הקדושה בעמל
לסיום אציין בזאת לדברי מרן הסטייפלער זצ”ל בספרו קריינא דאיגרתא י”ב – י”ג] שכתב, כי עיקר התיקון לחטא זה הוא לימוד התורה, ובפרט יגיעת התורה בשעה שאין לו תענוג מלימודו, ולומד משום שכן ציווה השי”ת.
כמובן שנוסף לתיקון שבכך, היא הדרך היחידה להימנע מכל טומאה חטא ועוון, כי היא איילת אהבים ויעלת חן, וכפי שכתב הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ”ב.
