תינוק שנולד לאם יהודייה מתרומת ביצית של גויה – האם הוא יהודי

מקורות ונימוקים:

מעמדו של הנולד לאם יהודייה מתרומת ביצית של גויה

בנידון מעמדו ההלכתי של תינוק הנולד מאם פונדקאית יהודיה ותורמת ביצית גויה נחלקו גדולי הפוסקים בדורנו. ונאמרו בזה דעות שונות כדלהלן:

יש שראו בתורמת הביצית כאם על פי ההלכה לכל דבר ועניין, שהרי היא האם הגנטית אשר הולד יקבל את תכונותיה ויהא דומה לה במראה ובתכונות, כשם שיהיה דומה לאב. לשיטתם האם נושאת ההיריון איננה אלא כעין אינקובטור המכילה ברחמה את הילד שאיננו שלה.

אולם יש שראו באם הפונדקאית כאם על פי ההלכה שאחריה מתייחס הבן, שהרי היא האם שהכילה את התפתחות העובר והעניקה לו חיות בכל שלבי התפתחותו, ולבסוף גם ילדתו, בעוד תורמת הביצית משמשת רק כמסייעת ליצירת הוולד ואיננה מוגדרת כאם.

חשוב לדעת, שיש פוסקים שנקטו שבמצב מיוחד זה, מיוחס הולד לשתי הנשים, ושתיהן אימהותיו. יש מן הפוסקים שנקטו כך מן הדין, ויש מן הפוסקים שנקטו כך מן הספק. כאשר בין כך ובן כך, מצב זה בו הבן מיוחס לשני אימהות, הינו חריג ובעייתי בהחלט.

הפוסקים שהכריעו שהאם היא היולדת והאם הפונדקאית

בשו”ת ציץ אליעזר חלק י”ט סימן מ’, כתב להכריע כי האם היא היולדת, מאחר ובהשתלת הביצית מתבטלת הביצית בגופה של האם היולדת.

כן כתב הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ”ל במכתבו למכון פוע”ה, להכריע כי ולד הנולד לבני זוג יהודיים מתרומת ביצית של גויה, איננו צריך אף גיור לחומרא כי יהודי הוא לכל דבר.

כן כתב בשו”ת שבט הלוי חלק י”א סימן רל”ו אות ד’. שמאחר ועובר ירך אמו פשיטא דהאם היולדת היא האם על פי ההלכה, ואם ילדה בת ישראל וולד מתרומת ביצית של גויה איננו צריך גיור.

כן כתב הגאון הרב אפרים גרינבלט, [בשו”ת פועה, עמ’ 303] כי אף כאשר הביצית היא מגויה, היות וההיריון נעשה ברחמה של בת ישראל, הוולד מתייחס אחריה. כי מהנוכרית כבר נפרדו ממנה תכלית פירוד, וכעת הביצה מקבלת שם חדש, והוולד אף איננו צריך גירות.

כ”כ הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ”ל, במאמרו בתחומין ה’ עמוד 258. כי הנולד אסור בקרובותיו מהאם היולדת מן הדין.^[1]

כ”כ הגאון הרב מנחם מנדל שפרן שליט”א, הובאה תשובתו בקובץ הזכרון עטרת שלמה חלק ה’ עמוד ע”ד, תחת הכותרת שו”ת בענייני רפואה, כי האם היא אך ורק האם היולדת, ולא האם בעלת הביצית.

כן כתב גם הגאון הרב משה שטרנבוך שליט”א בספרו תשובות והנהגות חלק ב’ אבן העזר סימן תרפ”ט, כי האם היא היולדת, ואין קירבה כלל לבעל הביצית אפי’ ‘קורבה קלישתא’ כלשונו.^[2]

בנוסף, יש שכתבו כי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל אמר לחתנו הרב עזרא בר שלום שקביעת האימהות נעשית לפי היולדת^[3]. כמו כן בפד”ר ירושלים כתבו כך משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל.

כעין האמור, כתב בספר נשמת אברהם [אבן העזר מהדו”ב עמוד ל”ג], משמיה דהגריש”א זצ”ל^[4], ומשמיה דהגרש”ז אוייערבאך, דיותר נראה כי האם היא היולדת, אלא שאין ראיה ברורה להכריע בזה.

הפוסקים שהכריעו שהאם היא בעלת הביצית

מנגד מצינו לדעת פוסקים המצדדים כי האם הינה בעלת הביצית, והאם היולדת איננה אלא פונדקאית המשמשת כאם המארחת את העובר ברחמה עד עת הלידה.

כן כתב הראשון לציון הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט”א בשו”ת הראשון לציון חלק א’ אהע”ז סימן ו’, ובמכתב שכתב למכון דורות^[5]. שם כתב עוד ששמע כי אאמו”ר הראשון לציון מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, הורה כן בעל פה לשואל, שמעיקר הדין האם היא בעלת הביצית. [אלא שהביא שיש אחרים ששמעו מפי מרן זצ”ל כי האם היא היולדת].

כן כתב גם הראשון לציון הגאון הגדול הרב שלמה משה עמאר שליט”א בשו”ת שמע שלמה חלק ח’ סימנים א’ – ג’, להוכיח באריכות כי האם היא בעלת הביצית. שם הביא עוד שנשא ונתן עם מרן הראשון לציון הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף זצ”ל, והסכים עמו בכך.^[6]

כך כתב הגאון הרב מאיר ברנדסדופר זצ”ל בשו”ת קנה בושם חלק ד’ סימן צ”ה, כי האם הביולוגיות היא לבדה המוגדרת כאם על פי ההלכה, ואילו האשה נושאת ההיריון משמשת כאינקובטור בלבד.

כן כתב הגאון הגדול הרב אברהם שרמן בקובץ ישורון כ”א עמ’ תקמ”ג משמיה דהגריש”א שלדעתו תורמת הביצית היא האם אחריה מיוחס הולד, אלא שלמעשה יש להחמיר לחוש גם לאם היולדת.^[7]

הפוסקים שכתבו ליחס הולד לשתי האימהות

בספר אור לציון יבמות מ”ב. כתב הגאון הגדול הרב בן ציון אבא שאול זצ”ל, כי הולד מיוחס אחר שני האימהות, ויש שנחלקו בהבנת דבריו אם כוונתו מדינא או מספק.

בשו”ת תשובות והנהגות לגאון הרב משה שטרנבוך שליט”א חלק ה’ סימן שי”ח כתב שיש לחשוש אולי שתי האימהות הינם אימהות מדינא ולא רק מספק.

הוראת הפוסקים למעשה לערוך גיור לחומרא

מאחר וכפי האמור רבו דעות הפוסקים בהכרעת שאלה זו לכאן ולכאן. ומאחר ולצערנו לא זכינו לפסיקת גדולי ההוראה בדור בהלכה זו. שהרי בדעת מרן הרב עובדיה זצ”ל נאמרו דעות לכאן ולכאן, כפי שהביא הראשון לציון הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט”א במאמר שכתב לקובץ הלכה ורפואה, בהוצאת מכון דורות.^[8]

כמו כן, דעות שונות נאמרו בשם מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ”ל, כאשר בספר נשמת אדם העיד המחבר ששמע מהרב אלישיב שהיולדת היא האם. וכך הרב ד”ר מרדכי הלפרין העיד בפני הרב אריה כץ עורך שו”ת פוע”ה (עמוד 296 הערה 7) שהרב חיים ואלקין אמר לו שאף הוא שמע ישירות מהרב אלישיב שהיולדת נחשבת האם. לעומתם כתב הגאון הרב אברהם שרמן בירחון ישורון כ”א (עמ’ תרל”ה והלאה) שהרב אלישיב אמר לו שיש להתייחס לבעלת הביצית כאם הוולד כאשר היא יהודייה, אך מ”מ באם היולדת גויה יש להצריך את הוולד גיור מספק. ^[9]

לפיכך מורים רוב ככל הפוסקים לחוש מספק לשתי האימהות, לאסור את הולד בקרובותיו משתי האימהות, ולערוך גיור לחומרא במקרה בו אחת האימהות איננה יהודייה.

כן דעת הגאון הרב שלמה זלמן אוייערבך, כפי שכתב בספר נשמת אברהם אבן העזר סימן א’ אות ו, שהדבר ספק מי היא המוגדרת האם על פי ההלכה ואין בזה הכרעה ברורה לפיכך ככל שהשאלות הללו נוגעות לדיני תורה צריכים להחמיר.

כך גם הביא למעשה הגאון הרב אברהם שרמן משמיה דהגריש”א בקובץ ישורון כ”א עמוד תקמ”ג.

כן כתב למעשה הראשון לציון הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט”א במאמר שכתב למכון דורות, התפרסם בקובץ הלכה ורפואה בהוצאות מכון דורות. שקשה הדבר להכריע ללכת אחר בעלת הביצית נגד דעתם של הגרש”ז והגריש”א, והביא שהיה מי שהעיד בשם מרן הרב עובדיה זצ”ל שאף הוא לא הכריע הדבר בבירור.

כן כתב גם הגאון הגדול הרב משה שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות חלק ה’ סימן שי”ח, דמאחר ואין לנו מקורות בקדמונים בנידון זה, על כן יש לחשוש לשתי האימהות.

כך כתב גם הגאון הגדול הרב אשר וייס שליט”א במכתב ששיגר לנגיד הר”ר צבי רייזמן הי”ו, מובא בספר רץ כצבי על פוריות יוחסין ואישות. דמאחר ואין הכרעה בשאלה זו לכאן או לכאן, למרות שנטיית הלב לומר שבעלת הביצית היא האם, מ”מ אין בידינו להכריע בזה מסברא, ומשו”כ יש להחמיר בה לחוש לשתי האימהות.

כמו כן, אמר לי הגאון הגדול ראב”ד ירושלים הרב ברוך שרגא שליט”א, כי לדעתו העניין הינו ספק ללא הכרעה. עוד אמר לי שאף הגאון הגדול הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט”א שכתב להוכיח בנחרצות, כי האם היא בעלת הביצית ולא האם היולדת, אמר כי למעשה יש לחשוש לחומרא לשתי האימהות, ואין להתיר לוולד לישא את קרובותיו מהאם היולדת.

אף בבתי הדין הרבניים מורים כך, עיין בפסק בית הדין האזורי באר שבע מתאריך י”ז אלול תשע”ה, בהרכב הגאונים הרב אליעזר איגרא הרב משה בצרי והרב אהרון דרשביץ שליט”א. שם הורו לחוש לחומרא, ולהצריך גיור לחומרא למי שנולד מתרומת ביצית של נכרית.

[1] אלא שבתשובתו לעורך המאמר, תחומין ה’ עמוד 269, כתב להבהיר כי אין כוונתו להכריע להלכה כי האם הינה היולדת, דמאחר ולא התפרש דבר זה בש”ס אין כוונתו להכריע בזה, אלא להעלות הראיות לפני גדולי הדור הפוסקים, דכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה.

[2] אלא שכתב שמשום קדושת ישראל, אם בעלת הביצית גויה יש להחמיר ולגייר את הנולד כי טומאת עכו”ם חל אפי’ קודם ארבעים יום ולא נפקע אלא בגירות.

[3] כ”כ בשו”ת מעין אומר (חלק ח’ סימן ב/יא).

[4] אמנם יש שהביאו משמיה דהגריש”א שלדעתו מעיקר הדין האם היא בעלת הביצית, יובא להלן.

[5] הודפס בקובץ הלכה ורפואה, הוצא לאור ע”י מכון דורות שנת תש”פ.

[6] כן כתב הגאון הרב זמיר כהן שליט”א, במאמר שהודפס בקובץ הלכה ורפואה שהוצא לאור ע”י מכון דורות. שם כתב להוכיח באריכות רבה כי האם בעלת הביצית לבדה, היא האם אחריה מתייחס הוולד על פי ההלכה.

[7] זאת בשונה מדבריו של ספר נשמת אברהם שכתב כי לדעת הגריש”א מעיקר הדין האם היא היולדת.

[8] כמו כן הדיין הגאון הרב חיים וידאל, כתב כי שאל את מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, על מקרה שבעלת הביצית גויה והושתל לרחם אמו היהודייה שאינה שומרת מצוות, וגדלו הילדים ללא שמירת תורה ומצוות, כיצד לנהוג, והורה לו בכתיבת ידו במילים אלו “יש למולו ולא לגיירו עד שתחזור אמו בתשובה שלימה”. משמע שהדבר איננו ברור, שהרי מחד הורה למולו כיהודי ומאידך הורה לגיירו והורה להמתין ולא לגיירו עד שיהא גיורו כדת וכדין כגוי המתגייר.

כמו כן בספר שו”ת פוע”ה עמ’ 296 הערה 7 כתבו שבתשובה קצרה בכתב ידו של הרב עובדיה יוסף שנכתבה סמוך לפטירתו נשאל הרב על דינו של הנולד מפונדקאית גויה, וכתב כי טוב לגיירו לחומרא.

[9] חשוב לציין, כי לא ניתן לסמוך על הוראת הפוסקים משמועות בעל פה, בפרט בנידון דידן שישנן עדויות ברורות הסותרות זו את זו. בעניין זה שמעתי מפי הגאון הגדול הרב ברוך שרגא ראב”ד ירושלים, כי אמר לו הגריש”א כי איננו מכחיש הוראות שונות שאומרים משמו, מאחר ואם ידרש לכך, יצטרך להוציא ספר עב כרס רק על מנת להכחיש השמועות…