מקורות ונימוקים:
כשתארח בקהילתנו הגאון הצדיק רבי יעקב עדס שליט”א הכריז בריש גלי שאין להשתמש במנעול זה הקבוע בדלת ושיש להזהיר בזה את הרבים. ובאמת שכבר קידמו בזה מרן הגר”מ אליהו זצוק”ל בספרו מאמר מרדכי ח”ד (עמ’ רסד) ושם אסר איסר לתחוב לחצנים מכניים הקבועים בדלתות הבתים עם מספרים וקוד סודי המיועדים לנעילה בטיחותית. ומכיון שליבי לא כן ידמה, וכן מנהג העולם להשתמש בזה בשבת ללא שום פקפוק אמרתי לשנות פרק זה.
א). אפתח במה שציינו תלמידיו של הגר”מ בביאורים לספר (אות חי), שמקור הדין בבן איש חי (ש”ש פ’ ויקהל או’ ד’) שכתב לאסור לתקוע את העצים הדקים שנפלו מן הנקבים של המפתח, ולאחר המחילה אין הנידון דומה לראייה, דהתם האיסור משום ‘תוקע’ משום שאלו העצים הדקים היו קבועים בנקבי המפתח תמיד, וע”כ באופן שנפלו וחוזר ותוקען במפתח בצורה מהודקת אסור משום מתקן מנא שעי”ז מתקנן שיהיו ראויים לפתוח הדלת, וכפי שביאר הרמב”ם (פ”י מהל’ שבת הל’ יג, טו), והשו”ע (סי’ שיג סעיף ט’), ובמ”ב (שם ס”ק מא). אבל בנידון דידן שהכפתורים כבר היו מחוברים לדלת מכבר וזוהי דרך שימושו, א”כ מאי קעביד.
ומש”ש שם עוד בביאורים, דע”י לחיצת הכפתורים יוצר מצב חדש בתוך המנעול ויש בכך יצירת כלי, אינו מן השם הוא זה, דהלא הכלי היינו הדלת והפתח כבר מתוקנים ועומדים על מכונם וכשם שמותר לסגור ולפתוח את הלשונית הקבועה בדלת על אף שנסגרת בתוך נקב המנעול, ואין בכך משום תוקע או בונה, הכא נמי בנד”ד, ואיסור מכה בפטיש שייך בדבר שאכתי חסר בגמר הדבר וע”י עשיית פעולת תיקון כל שהיא מכשירו לתפקידו, או עכ”פ בדבר שעמד מפעולתו היעודה, אבל לא בדבר שזהו דרך פעולתו ותשמישו.
ב). וחילי ממה שמבואר בשו”ע (סי’ שיג סעיף ו’) דמיטה של פרקים שדרכה להרכיבה ולפרקה, כשהיא רפויה, מותר בשבת להרכיבה. וצ”ב דנהי שמחזירה רפויה ואינו חייב משום בנין בכלי, מ”מ יאסר משום מתקן מנא, שהרי הופכה ממיטה מפורקת ואינה ראויה לשום תשמיש, למיטה הראויה לתשמיש. אולם ביאור הדבר נראה פשוט, דבכה”ג שדרך תשמישו של הכלי הוא שרגילים גם לפרק אותו מרצון טוב, אין על החזרתו שם ‘מתקן’, כיון שהפירוק נעשה ברצון, וזהו ‘דרך תשמישו’, וכ”כ הט”ז (סי’ שיג סק”ז) דכלים שעיקר תשמישם על ידי פירוק והחזרה תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפילו הוא תקוע בחוזק, וכן נקטו המג”א (ס”ק יב), והפמ”ג (משב”ז ס”ק ז’), דכלי שעיקר תשמישו ע”י פירוקו והרכבתו, מותר לפרקו ולהחזירו ע”י הברגה. וכ”כ בבא”ח (ש”ש פ’ ויקהל או’ ב’). וע”ע בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ ט’ עמ’ ע). ומטעם זה התיר הגרשז”א זצ”ל (שם סי’ יא) את השימוש במודד חום, אשר במדידתו הוא מחמם את הכספית ועושה שימוש בהתפשטותה לדעת מידת החום, וכן אח”כ כשמוריד את הכספית הרי הוא מעמיד את המדחום על תכונתו לעשותו כלי שראוי למדוד בו חום, ואפ”ה מותר, משום שזהו דרך ‘שימוש’ ולא ‘תיקון’. וכן כתב הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובא בספר קובץ תשובות ח”א (סי’ מ).
והנה בשו”ת מנחת שלמה – אויערבאך (שם או’ ב’) דן בארוכה בדעת הפמ”ג (סי’ שח או’ עח), והחיי אדם (כלל מד) שכתבו ששעון שפסק מלכת, אסור לעורכו משום מתקן מנא, והיק’, דלכאו’ אין שום איסור לערוך שעון אפילו כשפסק מלכת כיון שתשמישו תמיד שמפעם לפעם הוא מפסיק הילוכו ועורכים אותו מחדש, ונמצא שאין לחשוב כלל את העריכה כתיקון מנא או מכה בפטיש. ואולם מסקנת דבריו בביאור דעת הפמ”ג וסיעתו, ששעון תיקונו הוא, שיהא נמצא תמיד במצב כזה שיוכל להורות את השעה, ואין שום תועלת בזה שהשעון פוסק מפעם לפעם את הילוכו, ולכך חשיב בשעה שמפסיק את פעולתו כשעון מקולקל, וצריכים לתקנו בכל פעם מחדש. אבל בדלת הנ”ל, בכל מצב שהיא נמצאת נחשבת כשימוש בין בסגירתה ובין בפתיחתה, דומיא דהכי ראיתי שכתב בהמשך דבריו מרן הגרשז”א במנח”ש שם, שמשחקי ילדים כמו אוטו או רכבת שמפעילים אותם ע”י קפיץ, מותר להפעילם בשבת, כיון שאין המשחק עומד לכך שיפעל תמיד, אלא כך הוא דרכו שיפעל קצת ואח”כ יפסיק, וכשם שצריך שיעבדו בעת הצורך כך צריך שיפסיק בשעה שאין בו צורך. ע”ש ודפח”ח.
ג). אלא שאכתי יש לדון לפי”ד החזו”א (או”ח סי’ נ או’ ט’) שכתב שיטה אחרת בטעם איסור מילוי שעון, וז”ל: על ידי עריכתו יוצר כח חדש במסובב שידחוק את האופנים שינועו כולם, ועמידתו על תכונתו זו חשיב כבונה. ע”כ. אולם מלבד מה שחלק עליו הגרש”ז בשו”ת מנח”ש (סי’ יא עמ’ צח) והוב”ד ג”כ בשש”כ (פט”ז הע’ מג), דה”ז דומה לשאיבת מים במשאבה או להכנסת אויר לתוך פרימוס כדי לדחוף את הנפט שיעלה, וכן פותחים דלת החוזרת ונסגרת ע”י קפיץ המחובר בה, אף שבפתיחתה הוא מפעיל קפיץ שיסגור אותה. וע”ש עוד שהתיר מטעם זה גם להפעיל שעון מעורר שיצלצל אע”ג שהוא מפעיל קפיץ שבתוך השעון, מ”מ לא חשיב אלא השתמשות לשעה כיון שאינו חפץ תמיד בהילוכו. ע”כ.
ומ”מ בנד”ד נראה לי פשוט דגם אליבא דהחזו”א יש להתיר, ומ”ש תלמידיו של הגר”מ אליהו בביאורים לספר מאמר מרדכי, דכיון דהמנעול מחובר לדלת חמור הדבר יותר, ודימוהו לדברי מרן החזו”א, לאחר מחילה רבה, אינו מחוור כלל, דיעויין במכתבי החזו”א המובאים בשו”ת ואגרות החזו”א (שבת או’ ח’ ובהוצאה החדשה סי’ נד – נו) שביאר למרנא הגרש”ז אוירבך זצוק”ל שמה שחשש בסגירת מעגל לאיסור בונה, הוא משום שהזרם החשמלי מחברם, ועוד, שתיקון בחוט בעצמו ממות לחיים הוי בונה. וע”ע במכתב שם שכתב: “וכל הנידון הוא משום שהכפתור רפוי, ועומד לפתוח ולנעול, ובזה יש מקום לומר שאם עושה כן בשעה שהחשמל בשימושו, ובחיבורו כבר נעשה קבלת זרם, זה בנין חשוב והוי כתקע את הפרקים”. עכ”ל. מבואר להדיא בדב”ק, דכל שסוגר ופותח את המתג כאשר אינו מחובר לכח החשמל ואין החשמל עובר בו כעת, אין בזה משום בונה, אלא הוי ככפתור רפוי כיון שעומד לסגירה ופתיחה. (וזה שלא כפי שהבין הגרב”צ אבא שאול בשו”ת אול”צ ח”ב עמ’ רסז בביאורים, בדעת מרן החזו”א שלדבריו יש חשש בונה גם כשלא עובר שם זרם החשמל, ואילו היה רואה תורף המכתבים לא היה כותב כן).
וכן הוא בדיוק בנד”ד שאין בו שום דבר חשמלי אלא לחיצת כפתורים גרידא המאפשרים את פתיחת המנעול וכפי שהוגד לי ע”י יודעי דבר. ומה שציינו שם לדברי החזו”א (בחידושיו לאו”ח סי’ נ או’ ט’), לענ”ד אדרבה ממקום שבאת, דהנה שם כתב החזו”א בשם החיי”א דהעורך את השעון חייב חטאת, והיק’ החזו”א אמאי חייב משום מכב”פ, הלא אין כאן חיבור פרקים כלל, וע”כ ביאר שכל שביצירתו יוצר כח חדש המסובב את האופנים שינועו כולם, העמדה זו על תכונה זו היא בונה או מכב”פ, זת”ד. וכוונתו כפי הנז’ לעיל במכתביו ביתר ביאור, דכל שהופך הדבר “ממות לחיים”, בהעמדת הדבר על תכונה זו יש בו משום בונה או מכב”פ. לא כן בנידון שלפנינו שאינו הופך את הדבר ממוות לחיים ואינו מעמיד את הדלת על תכונה, דהכל היה מתוקן ועומד מעיקרא דאין בזה בית מיחוש, וע”ע בשו”ת ציץ אליעזר חלק יא (סימן לח). כלענ”ד פשוט.
