מבואר בזוהר הקדוש[1], שבזמן שמחה, אם אביו ואמו של בעל השמחה כבר נפטרו, נשמתיהם מגיעות להשתתף בשמחה יחד עם השכינה.
ו”שמחה” האמורה בזה היא כגון עת החופה[2], ויש אומרים גם בעת ברית מילה[3], ויש אומרים גם בעת ההקפות בשמחה תורה[4], ויש אומרים אף בשמחה של שבת ויו”ט[5], ויש אומרים אף בכל פעם שאדם עושה מצוה מתוך שמחה גדולה[6] כגון בר מצוה.
וגדולי החסידות זצ”ל כתבו, דלאו דוקא אביו ואמו, אלא אף הסבים והסבתות עד לשלושה דורות קודם[7], ויש אומרים ד’ דורות קודם[8], ולעיתים אף קדמונים יותר לפי הזכות של בעלי השמחה[9]. [ויש מי שכתב לחדש, שבכל שמחה בעם ישראל מגיעים נשמות אברהם אבינו ע”ה ושרה אמנו ע”ה[10]]. כך שעכ”פ אם בעלי השמחה הם צאצאים של צדיקים, ניתן להתפלל בעת החופה באופן שמבקש “בזכות” אותם הצדיקים (מלבד שזו עת רצון לתפילה בלא”ה, מפני שהשכינה נמצאת וכנ”ל). ובפרט בעלי השמחה ראוי שיתפללו בעת ההיא שיהיה להם שייכות למעלות הרוחניות של אותם הנשמות של צדיקים[11]. וניתן אף לבקש מאותם נשמות להתפלל ולהמליץ טוב עלינו[12].
וראה גם בתשובתו של הרב מאיר פנחסי בענין להזמין נפטרים לחתונה.
מקורות:
[1] פרשת פנחס דף רי”ט ע”ב: “ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקודשא בריך הוא ושכינתיה בחדוה דלהון (נ”א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו – ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו. בעושיו? בעושו מבעי ליה. אלא אלין קודשא בריך הוא ושכינתיה ואביו ואמו, דאף על גב דמיתו, קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן ואייתי לון עמיה לההוא חדוה, לנטלא חולקא דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה כמה דאת אמר, העושו יגש חרבו.” ע”כ. ועיין ספר רבינו מה שכתב בשם מרן בעל יביע אומר בשם נשמת אשתו הרבנית מרגילת ע”ה.
[2] הבנת כל האחרונים וכפי שנזכיר דבריהם בהמשך.
[3] הגהות מהרצ”א פרשת פנחס סי’ רי”ט. וכתב שלכן אומרים בברכת המילה “ישמח האב” כלומר האב שהגיע מגן עדן.
[4] דברי יואל מסאטמר מועדים ח”ג שמחת תורה אות כ”ח.
[5] ספר טעמי המנהגים ענייני אישות סי’ תתקצ”ו בהערה, בשם ספר נקלה לישראל.
[6] האמרי אמת בליקוטים, נישואין עמ’ צ”ט, כתב וז”ל: “בזוה”ק [נאמר] כשיש לאדם שמחה, מביא הקב”ה לאבותיו. אומר אני, עובד ה’ שעובד בשמחה, ג”כ הקב”ה מביא להאבות, דמאי נפ”מ הא נמי שמחה היא, כדכתיב עבדו את ה’ בשמחה. והרבותא היא בחתונה אף שמעורב בגשמיות.” עכ”ל.
[7] ספר בישורון מלך ח”א עמ’ קמ”א בשם מהר”י מפשעווארסק זצ”ל, בהתבסס על דברי חז”ל בבראשית רבה פרשת וירא פרשה נ”ד: “ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי – עד כאן רחמי האב על הבן”, והיינו דעד ג’ דורות איכפת לו מצאצאיו וממילא מסתברא שיבוא להשתתף בשמחתם. וע”ע בהערה הבאה מדברי הגאון בעל שו”ת משנה הלכות.
[8] ספר נעימת החיים עמ’ רל”ו משמיה ד”היהודי הקדוש” מפרשיסחא זצ”ל.
[9] הגאון בעל שו”ת משנה הלכות, בספרו משנת ברכה עמ’ קי”ז, כתב (והוא מדברי ספר דרוש חתונה למהריי”ץ עמ’ ע”א) וז”ל: “ומקובל מפי צדיקים, שבשמחת נשואין באים נשמות אבותיהם מן העולם האמת, עד ג’ דורות למפרע הוא בכל ישראל, ויש שבאין יותר ויותר ואפי’ עד עשרה דורות, ומי שזוכה לזה באין עוד יותר” עכ”ל. ובשם הרה”ק משינאווא זצ”ל מובא שהעיד ברוח קודשו שהיו מגיעים לשמחת בניו נשמות אבות משבעה דורות קודם. ובספר אור הנפלאות אות ס”ד מובא בשם החוזה מלובלין זלה”ה, שבשמחת החתונה של נכדו הגיעה נשמת שמואל הנביא ע”ה ועוד קדמונים. ובספר ישורון מלך (שהזכרנו בהערה הקודמת) מביא בשם תלמידי הבעל שם טוב זיע”א, דאם בעלי השמחה הם גדולי ישראל, מגיעים נשמות האבות מכל הדורות כולם עיי”ש.
ובספר ימ”י שמחה עמ’ ב”ן כתב בשם הרה”ק ה”אוהב ישראל” מפאטא זצ”ל, דכמות הנשמות שמגיעות להשתתף בשמחת נישואין היא גדולה יותר מכמות קהל המוזמנים החיים, עיי”ש.
[10] כ”כ השר שלום מבעלזא זלה”ה בספרו מדבר קודש ח”א סוכות עמ’ ק”ה (בסטנסיל), דמחג הסוכות לומדים לכל מקום שכאשר יש שמחה של מצוה לישראל, מתעורר כחו של אברהם אבינו ע”ה שהוא שורש עבודת השמחה, וגם שרה אמנו ע”ה עמו, “ובאים ומשתתפים עמהם ומסיעים לכל טוב”. עכ”ל. [והמצטטים את דבריו, כגון ספר נעימות החיים ועוד רבים, הבינו שהכוונה היא לשמחת חתונה וכדומה, אך יתכן דכוונתו רצויה לכל מצוה שעושה האדם ושמח בה מאוד. וכגון המניח תפילין במשחה גדולה וכל כיו”ב, וי”ל דהוא בכלל מה שכתב האריז”ל דכאשר עוסקים במצוה שהצטיין בה צדיק מסויים, אפשר לזכות למעט עיבור מן הצדיק לסייעו במצוה]. ועכ”פ יתכן דבחינה זו קיימת רק אצל בעלי השמחה שפועל עוסקים במצוה עצמה והם שמחים בה מאוד, ואינו נוגע לאורחים המשתתפים, ומיהו י”ל דגם האורחים המשתתפים אם שמחים במצוה זוכים לזה כיון שעל ידם נעשית המצוה ברוב עם הדרת מלך.
[11] שו”ת מהר”ש ענגיל ח”ז סי’ קי”ט בהערה.
[12] ובספר ימ”י שמחה עמ’ נ”א מייתי עובדא דהסכים הרה”ק מוהר”י מרוז’ין זלה”ה דמועיל אפי’ לכתוב קוויטעל (פתקא עם בקשה) עבור נשמת הצדיק שמגיעה לחתונת צאיצאיו.
ובספר טעמי המנהגים ענייני אישות סי’ תתקצ”ו בהערה, מביא בשם מדרש פנחס, שהרה”ק ר’ פנחס מקוריץ זלה”ה בעת שמחת נישואין ביקש מנשמות המתים שישמרו שלא יהיה שום נזק עיי”ש.
וגם מבלי לבקש מהם לתהפלל עלינו, כתב בספר דברי יואל מסאטמר מועדים ח”ג שמחת תורה אות כ”ח, דכאשר אותם נשמות באות לעולם הזה להשתתף בשמחת צאצאיהם, הם רואים את רוע מצבם בגלות, ומתפללים על גאולת ישראל.
ובספר נעימת החיים עמ’ רל”ו מביא מספר מעיינות השמחה, בשם הרה”ק ר’ שלמה מזוויעהל זצ”ל, שאמר וז”ל: “דהנה הצדיקים הקדושים וכו’ הם מתענגים בתענוגי זיווגי דשכינתא הק’ אשר עין לא ראתה, ולפעמים נותנים להם רשות לרדת למטה בעולם הזה לראות בשלום בני בניהם, [אבל] דווקא בזמן של שמחתם, שלא יכולים לסבול בזמן שיש להם צער, ובכל זאת לערך גודל תענוגיהם נחשב להם ג”כ לצער גדול במה הם מתענגים ומה זו שמחה, ואז מפרישים מעט מזעיר משמחתם לנו ומזה נעשה לנו ניסים ונפלאות וימים טובים וכטפה מן הים נחשב להם, ולפעמים נתגלה לנו בזכותם הק’ השגות וידיעות באמונה ומדותיו הק’ והנהגות טובות.” עכ”ל.
