מקורות ונימוקים:
במדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ל”ו על הפסוק “ויהי שם עם ה’ מ’ יום ומ’ לילה” איתא במדרש, מנין היה יודע משה אימתי יום, אלא כשהקב”ה היה מלמדו תורה בכתב היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה, ע”כ.
עוד איתא בתנא דבי אליהו פרק ב’, “יום ליום יביע אומר זה תורה נביאים וכתובים, ולילה לילה יחוה דעת זה משנה”, ע”כ.
כן כתבו הפוסקים עיין בבאר היטב או”ח סימן רל”ח ס”ק ב’, שאין ללמוד מקרא בלילה. אמנם אין זה איסור אלא הנהגה לכתחילה שילמד מקרא ביום ולא בלילה.
על פי הקבלה מקפידים בזה ביותר שלא לקרוא כלל מקרא אפי’ נביאים וכתובים מצאת הכוכבים על עלות השחר.
כפי שכתב בשער המצוות פרשת ואתחנן, שאין ללמוד מקרא בלילה חוץ מלילות שבת ויו”ט. כן כתב בספר יוסף אומץ סימן נ”ד לגאון החיד”א, וכן כתב בספרו חיים שאל חלק ב’ סימן כ”ה, ועיין שם שהביא שהרש”ש הסתפק שמא אין לימוד תהילים בכלל האיסור.
וביותר החמיר בזה בשו”ת רב פעלים חלק ב’ או”ח סימן ב’ שם נשאל בזה”ל: האם ניתן לומר מזמורי תהילים בלילה לאחר חצות קודם עלות השחר, כיון שהוזהרנו מפי האר”י שלא ללמוד מקרא בלילה. ועוד נשאל מה הדין בעת הצורך כגון באשה המקשה לילד שישנה סגולה לקרוא מזמור יענך ה’ ביום צרה, האם אפשר לומר מזמור זה בלילה?
והשיב הבן איש חי שם בזה”ל: הגאון חיד”א בספרו יוסף אומץ סי’ נ”ד כתב, בשער המצות פרשת ואתחנן כתב רבינו ז”ל שאין ראוי לקרא מקרא בלילה, לפי שהמקרא הוא בחי’ עשיה, והלילה היא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין, וכתב הרב המקובל מהר”ם פאפירש ז”ל, כונת רבינו ז”ל הוא דבחינת המקרא עליונה מאד, ומתפשטת עד העשיה, ועל ידי לימוד המקרא מברר מן העשיה, ולכן אין לקרא מקרא בלילה לפי שמבררת מן העשיה, והלילה בחינת עשיה, ואין ראוי לעורר הדינין…
וכתב עוד הגאון החיד”א לעניין אמירת תהילים, שמעתי ממקובל מופלא בדורינו דאמר מר, דאין לימוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר”י ז”ל, ויכול לקרות התהלים באשמורת, ואני בעניי מצאתי סמך לזה בב”ר, דאמרו שם דיעקב אה”ע היה קורא תהלים בלילה, ומעיקרא דוד הע”ה רוב תהילותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות, הגם שיש לחלק בזה. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך. ‘אמנם בעצמי יראה אנכי, ואין אני קורא תהלים בלילה, כי אם בליל שבת קודש’ עכ”ל.
וכן בספר פתח עינים להגאון חיד”א ז”ל בהשמטות הספר בברכות דף ב’ שכתב בזה”ל, ושמעתי מאדם גדול ומקובל, דאפשר דגם לאזהרת רבינו האר”י ז”ל אין התהלים בכלל, עכ”ל.
וכן כתב עוד דבר זה להדיה בספרו חיים שאל ח”ב ס’ כ”ה דף כ”ט ע”א, וז”ל ושמעתי מהמקובל המופלא ח”ק כמהר”ר שלום שערבי זלה”ה, שהיה מפקפק על מה שנהגו לקרות בבתי כנסיות סמוך ליום תהלים, ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה, והיה אומר שאולי אין התהלים בכלל אזהרת הרב, ואין ולאו ורפיה בידיה, והמקובלים נמנעים לקרות תהלים בחול כל שלא האיר היום עכ”ל.
אולם מסקנת הבן איש חי היא: הנה כי כן אנחנו נזהרין בזה שלא ללמוד תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנחנו רואין אנשים אומרים תהלים באשמורת אין אנחנו מוחין בידם לבטלם, ורק הבא לשאול נאמר לו שלא ילמוד תהלים, אלא ילמוד תורה שבע”פ דשב ואל תעשה עדיף בכ”מ.
למרות האמור בכף החיים כתב למעשה בסימן רל”ז אות ט’ שהמנהג להקל לומר תהילים אחר חצות. וכן הוא המנהג וכן כתב בשו”ת אור לציון חלק ב’ סימן מ”ו תשובה מ”ד.
ועיין עוד במה שכתב בשו”ת יחוה דעת חלק א’ סימן מ”ו לעניין אמירת סליחות אחר חצות לילה, כי משעת חצות לילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך, אמר: חצות לילה אקום להודות לך, שהיה קם בשירות ותשבחות ומזמורי תהילים להשי”ת, וכן אמר: ובלילה שירה עמי. וראה עוד בזוהר הקדוש פר’ יתרו (דף פ”ח סע”ב).
