מקורות ונימוקים:
איסור בישולי גויים
חז”ל גזרו שלא לאכול מאכלים חשובים שבישלם מי שאינו יהודי, אם אינם נאכלים כפי שהם חיים. וזאת כדי להרחיק את האדם מחברת מי שאינו יהודי, כדי שלא יבואו להתחתן זה בזה, וכדי שלא יכשל היהודי במאכלות אסורות של הגוי.
כן פסק השו”ע להלכה יו”ד סימן קי”ג סעיף א’, דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו”ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.
לעניין השאלה האם בכדי למנוע בישולי עכו”ם מספיק שהיהודי ידליק את האש או שצריך שהוא יניח את הסיר על האש, נחלקו השו”ע והרמ”א יו”ד סימן קי”ג סעיף ז’.
לדעת הרמ”א סגי בהדלקת האש או חיתוי הגחלים על ידי הישראל, אולם לדעת השולחן ערוך יש צורך שהיהודי יניח דווקא את הסיר על האש. על כן הספרדים צריכים להחמיר בזה כדעת מרן השו”ע.
חשוב לציין שאם העכו”ם בישל בכליו של הישראל, הכלים נאסרו וצריכים הגעלה, כפי שפסק השו”ע בסתם יו”ד סימן קי”ג סעיף ט”ז בזה”ל: כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא.
איסור יין שנגע בו הגוי או יין של גוי
חז”ל גזרו איסור על שתיית סתם יינם של גויים, כדי שלא יבואו לשתות עם הגויים ולהתחתן עם בנותיהן, ואסרו אף הנאה מסתם יינם של גויים, משום גזירת יין נסך שנתנסך לעבודה זרה שאסור בהנאה. וכן אסרו כל יין שנגע בו הגוי.
כפי שפסק השולחן ערוך יו”ד סימן קכ”ג סעיף א’, בזה”ל:
סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה, וה”ה למגעם, ביין שלנו. הגה: משום גזירת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, י”א דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה; וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו, ע”כ.
האם מותר בימינו להתייחד עם הגוי
במשנה במסכת עבודה זרה דף כ”ב. איתא, אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים, ע”כ.
כן פסק השולחן ערוך להלכה יו”ד סימן קנ”ג סעיף ב’, לא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים, מפני שהם חשודים על שפיכות דמים.
לאור האמור מתבקש שיהיה אסור לאיש לגור עם הגוי, ולאשה לגור עם הגויה בבית אחד, משום חשש שפיכות דמים, ואף כאשר אין איסור ייחוד.
אולם כבר התבאר בגמרא בע”ז כ”ה: שבאשה חשובה אין חוששין לשפיכות דמים או לאונס בכפיה, וביאר רש”י דאשה חשובה היינו קרובה למלכות, שחוששין להורגה.
וכתבו הפוסקים שכיום שיש חוק וסדר במדינות, ומי שיהרוג יאסרוהו ויכניסוהו לבית הכלא, כולם נחשבים כאדם חשוב ואין חוששין להתייחד עם הגוי משום שפיכות דמים.
כן כתב הריטב”א בחידושיו לעבודה זרה דף כ”ו. לגבי נתינת תינוק למינקת נכרית בזה”ל: יש נוהגין אפילו ברשות הנכרית, ואומרים שבזמן הזה ליכא חשש שפיכות דמים דאית להו אימת מלכות ועוד דלא מרעי נפשייהו.
כן כתב בשו”ת חוות יאיר סימן ס”ו בזה”ל: ובלאו הכי צ”ל ג”כ סברא זו לישב המנהג שנוהגים לייחד עם הערלים בכל עת ורגע, והא קי”ל דאסור להתייחד עם הגוי דחשידי אשפיכות דמים וחששא זו שייך ושוה באנשים כנשים. ופלא בעיני שלא התעורר רום מעכ”ת לתמוה על המנהג מטעם זה דשפיכות דמים הנוגע לאנשים כנשים ובאנשים אין פוצה פה ומצפצף כלל לאסור להם המשא ומתן המביא לידי ייחוד עם הערלים. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, כיון שבזמנינו אין רגילין בכך, ואדרבא מכין ועונשין חיוב מיתה על הרוצח לא מקרי חשידי על שפיכות דמים בזמן הזה, ע”כ.
כן כתב שו”ת מהרש”ם ח”ד סל”ג בתוך דבריו עיי”ש ד”ה ומ”ש רו”מ מדברי רש”י וכו’.
ועיין עוד במשנ”ב או”ח סימן כ’ ס”ק ז’ שכתב כך שבזמננו אין חשודין הגויים על שפיכות דמים, ולפיכך אין להימנע מלילך עמהם בדרך, אלא אשה ומשום חשש זנות. והוא על פי דברי החיי אדם כלל י”א אות מ”ב.
ואף שהכף החיים חולק על המשנ”ב וכתב בס”ק י”ב, שלדעתו נראה שבזמן הזה יש חשש שפיכות דמים, שהרי שמענו כמה וכמה פעמים שניסו להרוג, ע”כ.
נראה שהכל הוא לפי העניין ואפשר שהמצב בארץ כפי שהיה בזמן הכף החיים וכפי שהכיר בבבל, היה כזה שהישמעאלים היו הורגים והיה קל בעיניהם דמם של היהודים ולא הייתה ענישה ואכיפה על כך, אולם כיום בארצות המתוקנות אימת המלכות על רוב ככל האזרחים ואין חשש שפיכות דמים, אלא”כ מדובר על אנשים מועדים לכך ואז יש לאסור מדין סכנה, אף אם חלילה האדם המסוכן הוא יהודי הלוקה בנפשו וכדו’.
איסור טלטול בבית שגר בו שותף גוי
בגמרא בעירובין דף ס”ב. איתא, אמרו רבנן אין עירוב מועיל במקום נכרי, ואין ביטול רשות מועיל במקום נכרי עד שישכיר, ע”כ.
טעם הדבר הוא גזירה שגזרו חז”ל כפי שפירש רש”י שם, שהוא גזירה שמא ילמד הישראל ממעשיו של הגוי, לפיכך הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו, כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת, ויצא משם. והתבאר עוד בגמרא שם שהנכרי לא שש להשכיר את רשותו ליהודי כי הוא חושש לכשפים.
עוד התבאר בגמרא שם שעל מנת לפתור את הבעיה הזאת סגי בשכירות רעועה, כלומר אפילו בפחות משווה פרוטה.
כן פסק השו”ע להלכה, או”ח סימן שפ”ב סעיף א’, הדר עם העכו”ם בחצר אינו אוסר עליו, עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה, אז העכו”ם אוסר עליהם. ואינו מועיל שיבטל העכו”ם רשותו, אלא צריך שישכירו ממנו, ע”כ.
כיון שכך, בנידון השאלה ששותפות יהודיות מעוניינות לשכור דירה בשותפות עם מי שאינה יהודיה, ולכל אחת יהיה חדר בדירה, הרי הגויה מונעת את היתר העירוב לטלטול חפצים בדירה, ויהא אסור לשותפות היהודיות להוציא חפצים מחדריהן לשטח הדירה המשותפות או אפילו מחדר לחדר אחר.
על מנת לפתור בעיה זו, עליהן לשכור מהשותפה שאינה יהודייה את רשותה בשטח הדירה המשותפת להן לכל השבתות, ובכך יועיל העירוב ויוכלו לטלטל חפציהן בתוך הדירה ומחדר לחדר.
שכירות רשות זאת, אפשר לעשותה בעל פה ואין צורך שתהיה בכתב דווקא, ואפשר גם שתהיה בפחות משווה פרוטה, כמו כן אין צורך להגביל את השכירות בזמן, אלא אפשר לסכם שהתשלום עבור השכירות יהיה כל זמן שהם שותפים בדירה, כל זמן שהשותפה שאינה יהודייה לא החליטה להחזיר את הכסף ולבטל את השכירות. כפי שכתב השו”ע או”ח סימן שפ”ב סעיפים ד’ – ז’ בזה”ל:
השוכר מן העכו”ם סתם, מועיל וא”צ לפרש לו שהוא להתיר הטלטול, וא”צ לכתוב שום כתיבה על השכירות. שוכרין מעכו”ם אפילו בפחות משוה פרוטה. כל זמן שאין העכו”ם חוזר בו, מועיל השכירות ואפילו לזמן מרובה. ואינו יכול לחזור משכירתו עד שיחזור הדמים, ע”כ.
לפיכך בנידון דידן, מומלץ שיסכמו השותפות עם השותפה שאיננה יהודיה בעל פה שתשכיר להן את רשותה בשטח המשותף בכל השבתות בדירה, בתשלום סמלי של דולר אחד לכל התקופה, ולאחר מכן, יוכלו השותפות היהודיות לעשות עירוב חצירות בדירה ולטלטל חפצים מחדרן לשטח המשותף בדירה ולחדר אחר.
תגובה אחת
תודה רבה על תגובתך רב, אני מאוד מעריכה את זה.