שאלה:
שלום וברכה.
חברת אינטרנט בינלאומית המוכרת במדינות שונות כוללת גם אריזות שי בהם בקבוק יין שאינו כשר.
אם אחד הבעלים בחברה יהודי האם עובר על איסור מכירת יין נסך לגוי ?
ברור שהיין הינו לצריכה עצמית ולא לניסוך.
תודה.
תשובה:
ראשית חשוב לחלק בין יין נסך שנוסך לשם עבודה זרה שהוא אסור מן התורה בהנאה או בשתיה גם לגויים, לבין יין סתם של גויים שהינו אסור מגזרת חז”ל, אך איננו אסור לגויים, ומותר לגויים לשתותו. לכן אין בנתינת יין לגוי בעיה הלכתית.
שנית, גם הגזירה שגזרו חז”ל על סתם יינם של גויים, נגזרה על יין חי ולא על יין מבושל, ורוב ככל היינות עוברים פיסטור, ולדעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל, הדבר מוגדר כיין מבושל שאין בו איסור יין נסך, לפחות לעניין דיעבד.
שלישית, חשוב לדעת כי בקבוק יין סגור שנגע בו גוי איננו יין נסך, אלא”כ נגע הגוי ביין עצמו, או שמזג את היין מהבקבוק לכוס או כלי אחר.
כך שמכל אלו הטעמים, יש להניח את הדעת, שלא קיים כאן איסור של ממש בחלוקת בקבוקי היין שאינו כשר ונגעו בו גויים.
ומצד לפני עוור לא תתן מכשול אין כאן חשש, הואיל ואיסור זה איננו קיים אלא במקום בו המכשלה תהא קרובה לוודאי, ואילו בנידון שאלתך, אין לך מידע וודאי שאחד ממקבלי היין ינסך את היין לשם עבודה זרה, בפרט שכיום כמעט אין מצוי מנסכי יין לשם עבודה זרה.
מלבד צדדים אלו, חשוב לציין, כי הגדרת אדם כאחד מבעלי החברה, לעניין לייחס אליו אחריות על מעשי עבירה החברה, איננה בכל שותפות שהיא של אדם בחברה. ולא כל בעל מניה בחברה מוגדר כשותף בחברה לגבי ייחוס מעשי עבירה של החברה כלפיו.
בלא להיכנס לדיון בגודל האחוזים שיש לו בחברה, בוודאי שיש צורך שיהיה לו יכולת הבעת דעה באסיפות החברה, ולפחות שתהיה לו זכות הצבעה באסיפות בעלי המניות של החברה, וכל זמן שאין לו יכולת קבלת החלטות, אין מעשי העבירה של החברה -ככל שיהיו- מתייחסים אליו.
בברכת הצלחה מרובה.
הרב דוד אוחיון.
מקורות ונימוקים:
חילוק בין איסור יין נסך לבין איסור סתם יינם של גויים
יין נסך האסור מן התורה הוא, יין שנוסך ממש לשם עבודה זרה, שהוא אסור מן התורה בין בהנאה בין בשתיה.
אולם יין שלא נוסך ממש לשם עבודה זרה, אלא רק נגע בו הגוי, איננו אסור אלא משום גזירת חז”ל לאסור גם סתם יינם של גויים, גזירה משום יין נסך, וגזירה בכדי שלא יבואו להתחתן עם בנותיהם של הגוי.
כפי שפסק השו”ע להלכה יו”ד סימן קכ”ג סעיף א’ בזה”ל: סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה. וה”ה למגעם, ביין שלנו. וביאר הרמ”א דהיינו משום גזירת יין שנתנסך לאלילים.
בנוגע לסתם יינם בזמן הזה שאין שכיח כלל שהגויים מנסכים לשם עבודה זרה כתב הרמ”א, ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, י”א דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה, וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו, וכו’.
ופשוט שאיסור סתם יינם, שגזרו חז”ל, איננו שייך כלפי הגויים, אלא כלפי היהודיים בלבד, שלהם גזרו חז”ל את איסורם, ולא על הגויים. אלא שהיהודי אסור בהנאה מיין זה לפיכך אסור לו למכור אותו לגוי.
איסור יין נסך אינו שייך ביין מבושל
נוסף לכך, הרי פסק השו”ע יו”ד סימן קכ”ג סעיף ג’ שיין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים, מותר.
אי לכך, הואיל ורוב היין הקיים עובר הליך פסטור, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל שאין איסור יין נסך במגע גוי ביין כזה, הואיל והפיסטור הוא כבישול, וגזירת חז”ל לא נאמרה אלא על יין חי. כן כתב בשו”ת יביע אומר חלק ח’ יו”ד סימן ט”ו, כי היין המבושל אין בו איסור יין נסך במגע גוי או מחלל שבת בפרהסיא, לעניין דיעבד על כל פנים.
מגע גוי בבקבוק סגור איננו אוסר את היין מדין יין נסך
נוסף לכך, חשוב לדעת כי מגע גוי בבקבוק יין סגור איננו אוסר את היין.
כפי שכתב הרמב”ם בהלכות מאכלות אסורות, “כלי סתום מותר לטלטלו העכו”ם ממקום למקום ואף על פי שהיין מתנדנד שאין זה דרך הניסוך”.
וכן פסק השו”ע יו”ד סימן קכ”ה סעיף ט’, העביר העובד כוכבים נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר, מותר ואף על פי שהיין מתנדנד, שאין דרך ניסוך בכך.
לכן למעשה אם גוי טלטל בקבוק יין סגור, אין היין נאסר כלל, ואינו נחשב יין נסך.
איסור לפני עיוור לא תתן מכשול אינו במקום ספק אם יעבור על האיסור
עד כה כתבנו להוכיח כי היין שמחולק לאותם הגויים איננו מוגדר כיין נסך בעת נתינתו לגוי. השאלה שנותר לנו לדון בה היא, האם יש עלינו לחשוש לאיסור לפני עיוור לא תתן מכשול, הואיל ובנתינת היין לגוי, עלולים להכשיל את הגוי עצמו בניסוך היין לשם עבודה זרה.
אכן גם לכך אין לחשוש הואיל ובכל מקום שישנו ספק אם יעבור הלה בעבירה תולין להקל, ואין איסור לפני עיוור לא תתן מכשול, כפי שלמדים אנו מדברי המשנה בשביעית פרק ה משנה ו’, שם נכתב בזה”ל: אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור, לאיסור ולהתר מותר.
לפיכך הואיל וכיום רוב ככל הגויים אינם מנסכים יין לשם עבודה זרה, אין צורך לחשוש שמא מחמת נתינת היין לגוי, יכשל בכך הגוי וינסך את היין לעבודה זרה. הואיל ובוודאי שניתן לתלות שהגויים מקבלי היין לא ינסכו את היין לשם עבודה זרה.
בביאור העניין שאין חוששין לאיסור לפני עיוור במקום ספק, אעתיק בזה לתוכן דברי החזו”א (שביעית סי’ יב אות ט) שהסביר מדוע לא החמירו בספק ‘לפני עיוור’ ו’מסייע’ ותולים להקל: “ונראה דהא דהקילו חכמים בספק אע”ג דספק מכשול ודאי אסור ליתן לפני עור והיה ראוי להחמיר בספיקות, משום דאם באנו להחמיר בספיקות נמי נעשה מכשול שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם, והן רק ע”ה וחייבין אנחנו להחיותם ולהיטיב עמם, וכש”כ שלא להרבות שנאה ותחרות בינינו וביניהם, ועוברין על לא תשנא ועוד כמה לאוין שאין איסורן קל מאיסור זה שאנו באין להציל אותם ממנו, [ואף למכור לעכו”מ כן שגם הן מוזהרין על השלו’ עם ישראל] וכן אמרו מ”ק י”ז א’ במכה בנו גדול, והלכך שקלו חז”ל בפלס עד כמה שיש להתנהג לקונסם ולמשוך ידינו מהם ושלא נגרום מכשולים יותר גדולים להם ולנו, והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה ולהתיר בספק וזו דרך הממוצעת והישרה, [והיינו נמי טעמא דשרינן בשעה שאין האיסור עדיין מוכן כמו שמותר למכור שדה לחשוד על המעשר ולא נאסר אלא לאחר שהגיע לעוהמ”ע בע”ה, כדתנן מעשרות פ”ה מ”ג, וכן בחשוד על השביעית תנן התם שלא ימכור משהגיע לעוהמ”ע אבל קדם מותר, וכש”כ שמותר קדם שביעית, אע”ג דכל הני סופו לבוא ע”י מכשול להחשוד אלא שהדבר מסור לחכמים ועי’ סי’ י”ט ס”ק כ”ב]”.
העולה למעשה
לפיכך לעניין מעשה, אין איסור יין נסך בחלוקת יין באריזות שי לגויים, הואיל וכפי שנתבאר, יין בבקבוקים סגורים איננו יין נסך, וכמו כן יין מבושל אינו נאסר במגע גוי.
גם מצד לפני עיוור לא תתן מכשול אין איסור בחלוקת היין לגויים, כי יתכן בהחלט שלא ינסכו אותו, הואיל ורוב הגויים כיום אינם מנסכים יין לשם עבודה זרה, ואין איסור לפני עיוור במקום שניתן לתלות שלא יעברו על האיסור.
