אם יש ענין לא לגלות שהאישה בהריון, ואיך לנהוג כלפי ההורים?

מקורות

[1] מקורות לעין הרע מהמדרשים ומהתנ”ך

אני מוכרח להאריך במקום לקצר, ולהבהיר שנושא עין הרע הוא לא ענין דמיוני ומיסטי, אלא יש לכך מקורות מהתנ”ך, מהגמרא, מהזוהר ואף מדברי הפוסקים הלכה למעשה:

ואצטט לך למעלה מארבעים מקורות מהמדרשים גמרות זוהר ופוסקים שהזכירו וציינו את ענין העין הרע, מדברי המדרשים, נאמר בפרשת לך (בראשית פרק טז, פסוק ה) ‘ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך’ פירש רש”י שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר, והפילה הגר עוברה, והוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון, מחמת העין הרע. וכן נאמר בפרשת וירא (בראשית פרק כא, פסוק יד) בשעה שאברהם אבינו סילק את הגר וישמעאל כמצות שרה נאמר ‘שם על שכמה’ כתב רש”י (ומקורו מדברי הילקוט שמעוני וירא רמז צד) שהרי ישמעאל היה בן 17 שנה, ומה היה הצורך לסחוב את ישמעאל על שכמה, אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה. וכן בפרשת מקץ (בראשית פרק מב, פסוק ה) כשירדו השבטים למצרים להביא אוכל נאמר ‘ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים’ פירש רש”י (מקורו ממדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ח) צוה אותם יעקב שלא יכנסו כולם בפתח אחד, אלא כל אחד בפתחו כדי שלא תשלוט בהם עין הרע. וכן בפרשת ויחי (בראשית פרק מח, פסוק טז) כשבירך יעקב אבינו את אפרים ומשנה בירך ‘וידגו לרוב בקרב הארץ’ ופירש רש”י כדגים הללו שפרים ורבים ואין הרע שולטת בהם. ועוד בפרשת כי תשא (שמות פרק ל, פסוק יב) נאמר ‘ונתנו איש כופר נפשו, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם’. פירש רש”י דבר שיש לו מנין שולט בו עין הרע, וכמו שנאמר אצל דוד (בספר שמואל ב’ פרק כד). ושוב בפרשת כי תשא (שמות פרק לד, פסוק ג) נאמר ‘ואיש לא יעלה עמך’ פירש רש”י (ומקורו ממדרש תנחומא בפרשת כי תשא סימן לא) שלוחות הראשונות שהיו בתשואות וקולות שלטה בהן עין הרע, שאין לך מידה יפה מן הצניעות’. וכן בפרשת כי תבוא נאמר ‘יצו ה’ את הברכה באסמך’, אומרת הגמרא (תענית ח ע”ב, בבא מציעא מב ע”ב) אמר רבי יצחק אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. (אמנם התורת חיים ועוד מפרשים שאין לפרש את הגמרא מחשש עין הרע, אלא ששם הגמרא מדברת בנס שדרך הנס לבוא בהסתר, אמנם המהרש”א ועוד כתבו שהוא מטעם עין הרע.

מקורות לעין הרע מהתלמוד

בגמרא בבא מציעא (קז ע”א) מובא שרבי יהודה אמר לרבין בר רב נחמן שלא יקנה שדה שסמוכה לעיר, שאם יקנה, הגרים ליד העיר יעשו לו עין הרע, אלא שיקנה במרחק מהעיר, רחוק מהעין של האנשים. וכן בגמרא במסכת פסחים (נ ע”ב) מובא באריכות כל מיני עיסוקים, כגון למכור קנים וקנקנים, או לגדל בהמה דקה ועוד סוגי עבודות שלא כדאי להתעסק בהם מפני ‘שלטא בהו עינא’ דהיינו שולט בהם עין הרע ואין בהם ברכה. וכן בגמרא ברכות (כ ע”א) דרבי יוחנן לא חש לעין הרע ואמר להו אנא מזרעא דיוסף קא איתנא דלא שלטאה ביה עינא בישא, וכן בגמרא בברכות (נה ע”ב), ובגמרא בפסחים (כו ע”ב) שאבידה לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו, אבל שוטחה לצורכה על גבי מטה ועל גבי מגוד, נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד, בין לצורכה בין לצורכו, שאני התם דקלי לה משום עינא בישא, וכן בגמרא בנסהדרין (צג ע”א) מבואר על חנניה מישאל ועזריה שלאחר שנכנסו וניצלו מהכבשן לא מוזכר בהם בכתובים, ושואלת הגמרא, להיכן אזלו, אמר רב בעין הרע מתו. פירש רש”י (ד”ה בעין הרע) שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן. וכן ראה בירושלמי (שבת פרק יד הלכה ג) שהתירו ללחוש לחש נגד עין הרע בשבת, וכן הובא באור זרוע (חלק ג סימן שמז), ובספר הפרנס (סימן רפב), ובשו”ת מהר”ם מרוטנברוג (דפוס פראג סימן נה) כתב שדן באדם שחש בעיניו או בראשו מהו ללחוש לו בשבת מי הוי ככל הרפואות שגזרו עליהם בשבת משום שחיקת סמנין או נאמר דלא גזרו אלא רפואות שיש בהן ממש כגון משקה או אוכל שבזה יש לטעות ויבא לידי שחיקת סמני’ אבל ללחוש ולמדוד הראש כדרך שהנשים עושות שרי. והשיב דודאי שרי והביא ראיה מירושלמי… והרב ר’ יחיאל ז”ל דחה הירושלמי ופירש דהתם מיירי בעין הרע והכי פירושו אדם החולה מחמת עין הרע לוחשים משום דסכנה גדולה היא משום שהתלמוד מביא ענינים הרבה משום עין הרע. ועוד ראה בשו”ת שבט הלוי (חלק ב סימן רז) שדן אם מותר למדוד מים בכפות לצורך ביטול עין הרע. עיי”ש.

ועוד ראה לרבינו בחיי (בפרשת ויצא) שהאריך לבאר את הפסוק ‘ויקח לו יעקב מקל לבנה’, לשם מה לקח יעקב מקל, היינו כדי להעלים את הנס ולהסתירו כדי שלא תשלוט בו עין הרע. וכן כתב בספר האומנה והביטחון (המיוחס להרמב”ן פרק טו), ועוד האריך שם רבינו בחיי שזו הסיבה שנאמר בנביא שאלישע אמר לגחזי קח משענתי בידך ולך, כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברך ריש לא תעננו, ושמת משענתי על פני הנער’ וכותב רבינו בחיי (שם) ‘הייתה כוונת אלישע שלא ירבה בדברים עם בני אדם, שלא יגלה שליחותו ולא ישלוט בו ענין הרע, וכחזי לא נשמר מזה ושטלה בו עין הרע’.

מקורות לעין הרע מהזוהר

והזוהר הקדוש מלא מענין עין הרע, ראה בזוהר בפרשת בראשית (יז ע”ב) שמבאר את הצורך והטעם והדלקת נר שעווה במוצאי שבת והבדלה, וכד נפיק שבת סלקא מגיהנם חד סטרא מעינא בישא’, וראה כיוצא בזה בזוהר שם בפרשת בראשית (כ ע”ב), ובזוהר בפרשת ויקהל (רח ע”ב), וראה מה שכתב על דברי הזוהר הנ”ל רבינו יוסף חיים זיע”א בשו”ת תורה לשמה (סימן תעה), וכן בזוהר בפרשת נח (סב ע”ב) שיש כוח ביד אדם רע להזיק על ידי העין הרע, ואסור להתקרב לאדם שעושה עין הרע, וכלשון הזוהר שם ‘דלא יתחזי קמי מחבלא כד שריא על עלמא דלא יסתכל ביה, דהא כל אינון דיתחזון קמיה אית ליה רשו לחבלא והיינו דקאמר ר’ שמעון כל בר נש דעינה בישא עינא דמחבלא שריא עלוי, ואיהו מחבלא דעלמא אקרי, ולבעי ליה לאיניש לאסתמרא מניה ולא לאתקרבא בהדיה דלא יתזק’, וראה כיוצא בזה בזוהר פרשת בלק (רו ע”א) שיש להתרחק מאדם שעושה עין הרע, וכן ראה באריכות בזוהר בפרשת (אחרי מות סג ע”ב) שמבואר שכמו שבצד הקדושה טוב עין הוא יבורך, כך וצד הסטרא אחרא הקללה באה דרך עין הרע, כפי שמובא אצל בלעם הרשע שתם עין (במדבר כד). עי”ש. ועוד ראה בזוהר בפרשת פיקודי (רכה ע”א) באריכות שזאת הסיבה שהכהנים מכסים את ידיהם, ועל דא דבכל אתרא דסטרא דימינא אשתכח עינא בישא לא שלטא ביה, וכן בזוהר (בפרשת נשא קמז ע”ב), וכן ראה בזוהר בפרשת במדבר (קיז ע”ב) שאדם מברך את חברו שיברך אותו בעין טובה, וכלשונו שם: תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה, בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן…וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. וכן ראה בזוהר בפרשת בלק (קפז ע”ב) שהתפעלו שם רבי יהודה ורבי שמעון מתינוק אחד, ואמא של אותו ילד ביקשה שלא יעשו לו עין הרע. וכן ראה בזוהר בפרשת לך (קסג ע”ב) שצבע התכלת הוא כנגד עיון הרע, וכן הוא בזוהר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (דף רכו ע”ב), ויש עוד כמה מקומות ודי במה שכתבתי לפניכם.

מקורות לעין הרע מספרי הפוסקים

הראבי”ה (חלק ג מועד קטן סימן תתיח) כתב שנהגו הראשונים לא לעשות נשואי שני בנות או נשי אחים, או אח ואחות ביחד, מפני עין הרע, וכן ראה רמ”א בשולחן ערוך (אבן העזר סימן סב סעיף ג) הביא שאין לברך לשתי חתנים ברכת חתנים ביחד, מחשש עין הרע. ובים של שלמה (כתובות פרק א סימן יח), וכן הבית שמואל (אבן העזר סימן סב ס”ק ג) כתב שאין לברך על שני מילות, בברכה אחת, מחשש לעין הרע. ועוד ראה להבית יוסף (אורח חיים סימן קמא אות ו) והובא להלכה ברמ”א (שולחן ערוך סימן קמא) שאין לעלות שני אחים לספר תורה, וזה אחר זה והטעם מחשש עין הרע, וגם כשהם אומרים שהם לא חוששים מעין הרע, כן כתבו היד אהרן (סימן קלט הגהת בית יוסף), אליה רבה (סימן קמא ס”ק ח), רבינו החיד”א בספריו ברכי יוסף (שם ס”ק ו), שו”ת יוסף אומץ (סימן טז), משנה ברורה (סימן קלט ס”ק יט), ובכף החיים (שם ס”ק כט), ובערוך השולחן (שם סעיף ח) הקל בזה מי שלא מקפיד, אמנם כבר הארכתי בספרי בדד יישב (פרק ג סעיף ז) להוכיח שהערוך השולחן הוא יחידי ליד כל הפוסקים, ועוד ראה מה שכתב בהגהות טהרת השולחן (סימן קמא) שכל העין הרע דווקא שהציבור יודע שהם אחים. עיי”ש. וכן ראה בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קטז) שהביא משו”ת אדני פז (סימן כה) שלפי ההלכה מותר לקראו לשתי בניו בשם אחד, אבל סכנה לעשות כן מפני עין הרע. וכן ראה במשנה ברורה (סימן תקפג ס”ק ח) שיש ענין גדול לעשות תשליך במקום שיש בו דגים חיים, לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע כדגים. ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן שג סעיף טו) מובא שמותר לאשה לצאת לרשות הרבים בקשר שעושים לרפואת קיטוף עין הרע שלא ישלוט.

סגולות להינצל מעין הרע

ועוד עיין בעבודת הקדש לגאון חיד”א (בספרו צפרון שמיר אות קעב, ובספר שמירת הגוף והנפש עמוד תש), שתמיד ירגיל האדם לומר בלי עין הרע, וכן כתב הגאון ממונקאטש בספרו דברי תורה (חלק ו אות ו), ועוד ראה בספר ענף עץ אבות (עמוד קלח) שנתן עצה נגד עין לחזן שחושש שמתפעלים מקולו וכן לחכם הדורש בפני הרבים שמתפעלים מדרשותיו, שיעשה את האמור בגמרא במסכת ברכות (נה ע”ב) שיניח את אגודל של יד ימין בתוך יד שמאל, ואת האגודל של יד שמאל בתוך יד ימי ויאמר אנא פלוני בן פלונית מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא בי עיניה וכמו שנאמר בן פורת יוסף בן פורת על עין. וכן ראה בשו”ת באר משה (חלק ג סימן קפד) שכתב שאשה מעוברת שניכר הריונה לא תהא שושבינה ללוות את הכלה מחשש עין הרע. ועוד ראה בשו”ת תורה לשמה (סימן שפו), ויש עצות רבות נגד עין הרע, כמו שיסתכל בדופן השמאלי של חוטמו. כמבואר בברכות (נה ע”ה), וכן כשיש חשש עין הרע יש העושים צורת “חמשה” או אומרים חמשה, ראה פתח עיניים (ברכות כ ע”א), ולרבינו יוסף חיים בספרו עוד יוסף חי ( ), וכן עשב הרודה, עשב “הרודה” מועיל מאוד נגד עין הרע למי שנושא אותו, ראה פלא יועץ (ערך עין הרע), ולגאון החיד”א בספר כיכר לאדן, ואמר לי נכדו הגר”ד טולדינו שליט”א שמרן רבי עובדיה יוסף זצ”ל היה נושא חתיכה של עשב רודה במצנפת שלו, כמו כן נהגו להוציא עין הרע מידי פעם על ידי עופרת, וכן היה נוהג הגאון הרב אלישיב זצ”ל כפי ששמעתי מפי מגיד אמת, וכן נהג גם רבינו עובדיה יוסף זצ”ל), ראה באריכות בענין זה לרבינו הקדוש בעל השדי חמד (כללים מערכת ל כלל קיז), אמנם יש שבזמן יציקת העופרת מוספים לחשים שמשבעים מלאכים, והוא איסור חמור וסכנה גדולה לעשות כן, לכן יש ללכת לאנשים צנועים וצדיקים שעושים את מעשיהם לשם שמים ולא לשם תאוות בצע כסף, וכל אדם יכול להבחין ולבדוק מי הוא לשם שמים ומי הוא לשם ממון והחכם עיניו בראשו. וכן נהגו לעשות את ה’ מכסף בשביל להינצל מעין הרע, כן ראה לגאון החיד”א בספרו פתח עיניים (ברכת כ ע”א), והארכתי בכל בספרי דרך סגולה (ערך עין הרע) ואכמ”ל.

מי שלא מקפיד האם יש עליו עין הרע

ועוד דנתי באריכות בספרי דרך סגולה (שם) על פי המבואר בגמרא בפסחים (קי ע”ב) לענין זוגות שמי שאינו מקפיד בזה אינו ניזוק, וכעין זה מבואר גם בגמרא במסכת נדרים (לב ע”א) כל המנחש לו נחש, וביאר הר”ן (שם) שהנחשים והקוסמים רודפים אחרי החושש להם וניזוק בכל דבר. והגר”י יוזפא בספרו נוהג כצאן יוסף (עמוד קלז) כתב שהוא הדין לגבי עין הרע, שמי שלא מקפיד בזה אינו ניזוק, אמנם כבר כתב בשו”ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן ד, ובחלק ג סימן כו) שבוודאי שיש לחשוש, אבל אין להקפיד יותר מדאי. ויש עוד להאריך לפי מה שכתב בשו”ת אפרקסתא דעניא (חלק ב יורה דעה סימן קמו, ובאבן העזר חלק ג סימן רסג) שכיום הכוח של העין הרע נחלש מאוד, ועוד עיין בשו”ת יביע אומר (חלק ד אבן העזר סימן י, ובחלק ב אבן העזר סימן ז אות ג).

[2] הסתרת הריון

מנהג זה של הסתרת ההריון, הוא מוזכר בשו”ת הרמ”א (סימן ב) שנשאל אודות אשה אחת שילדה ג’ פעמים בחדש השמיני, וחששה שעין הרע גרם לה זאת ורצתה להסתיר עבורה מבני בית אשר אתה ושכנותיה, והסכים בעלה עמה שתאמר טמאה אני כדי להסתיר הענין. עיי”ש. והובא בט”ז (יורה דעה סימן קפה) סק”ג), ובש”ך (שם סק”ה), ורואים ממעשה זה שזו סגולה נגד עין הרע להסתיר העיבור, אמנם עולה חידוש נוסף מדברי שו”ת הרמ”א שהסתרת ההיריון הוא גם בחדשים היותר המאוחרים שלא תשלוט בהן עין הרע, עיי”ש. וכן ראה בספר תורת היולדת (עמוד תיט) שאשה מעוברת לא תפרסם את הריונה עד לחודש החמישי, וכן כתב הגאון רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ”ל האדמו”ר מליובאוויטש, בשם חותנו רבי יוסף יצחק שניאורסון, כפי שמבוא בספר שערי הלכה ומנהג (חלק ד סימן ח), ועוד עיין בשו”ת לב שמחה (אבן העזר סימן יב).

[3] שכן כל דבר שלאבא ולאמא יש הנאה מזה יש בו משום כיבוד אב ואם, כמבואר בדברי הרמב”ן (יבמות ו ע”א), וברשב”א (שם) ובריטב”א (שם), ובשו”ת התשב”ץ (חלק ג סימן קל), ובשו”ת מהרי”ק (סימן קסו), ובשו”ת מהרשד”ם (יורה דעה סימן צה), והדברים ארוכים.

ובנוסף הברכה והתפילה של ההורים יש לה מעלה גדולה וכפי שהביאו רבים וטובים את המנהג לברך את הבנים בליל שבת על ידי ההורים דווקא, ראה בספר מעבר יבוק (מאמר מג), ובסידור עמודי שמים לגאון היעב”ץ (עמוד שמד), וכן רבינו  יוסף חיים בספרו בן איש חי  (שנה ב בראשית אות ט), ובכף החיים (סימן רסב סק יז), והטעם משום שטוב עין הוא יבורך כמבואר בגמרא במסכת סוטה (לח ע”ב), והרי ההורים אוהבים את הבנים שלהם יותר מאשר את עצמם כמבואר בגמרא במסכת בבא בתרא (קלא ע”א) ‘דבריה עדיף ליה מנפשיה’, ומטעם כל זה נראה שאדרבה יש ענין שיספרו להורים, וזכות מצוות כיבדו אב ואם תשמור עליהם מכל נזק.

[4] לשנות כשיש צורך

הגם שלשקר ולשנות הוא דבר חמור ראה בגמרא במסכת פסחים (קיג ע”ב) שאחד מהם שהקב”ה שונא הוא המדבר אחד בפה ואחד בלב, וכן בגמרא במסכת סנהדרין (קג ע”א) מובא ששקרנים אינם מקבלים פני שכינה, וכן ראה בגמרא בסנהדרין צב ע”א) מובא שכל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה, וכן בגמרא במסכת שבת (קיט ע”א) מובא לא חרבה ירושלים אלא בשבילי שפסקו ממנה אנשי אמת, וכן בגמרא במסכת שבת (קמט ע”א) כל המשנה בדיבורו אין מכנסים אותו למחציתו של הקב”ה. הנה ראשית לפי הרבה מהראשונים האיסור לשקר הוא דווקא שיש בו הפסד ממון, כמבואר בספר היראים (סימן רלה, ובסימן קפח), וכן נראה מדברי הרמב”ם בספר המצוות (מצוה רמח, ומצוה רמט), וכן מבואר בסמ”ג (חלק עשה מצוה קז) שהביא כמה וכמה דוגמאות שאסור לשקר שהצד השווה בכולם שיש נזק ממוני לחברו, אמנם החפץ חיים (פתחיה עשין יג) למד אחרת בסמ”ג וצ”ע, וכן מבואר מהאבן עזרא (ויקרא יט, יא), ובספרונו (שם), ובשו”ת חוט המשולש (חלק א סימן טו), וכן להגאון רבי חיים קנייבסקי בפירוש על מסכת כותים פרק א הלכה יד מקר ל), וביותר מזה ראה באריכות בשו”ת ישיב יצחק (סימן מז) שכתב שאין איסור לשקר אפילו מדרבנן, וכן בספר הלכות דרך ארץ (חלק ב מושגי דרך ארץ אות ר). עיי”ש. אמנם יש לומר שבנידון שלנו יהיה מותר לה לשנות ולשקר, כן נראה ללמוד שיהיה לה מותר לשנות, על פי המבואר בגמרא בבא מציעא (כג ע”ב), ונפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רסב סעיף כא), שבמקום צורך מותר לשנות, וכל שכן שיש איזה היזק שיכול לשנות כמבואר בגמרא במסכת בבא מציעא (עה ע”ב), ובשולחן ערוך (חשון משפט סימן שלג סעיף ה). דו”ק.