מקורות ונימוקים:
האיסור לגדל כלב רע – ולמי וכיצד מותר לגדלו
בגמרא בב”ק דף ט”ו: איתא, רבי נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, תלמוד לומר “לא תשים דמים בביתך”.
עוד מבואר במשנה בב”ק דף ע”ט: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. ופרש רש”י שם דהיינו מפני שנושך ונובח וגורם לאשה שתפיל את עוברה מרוב הפחד והבהלה.
אלא אם כן הוא כלב המיועד לשמירה שמותר לגדלו במקומות הדרושים שמירה, כפי שמבואר בגמרא שם ב”ק פ”ג. שבערים הסמוכות לגבול מותר לגדל כלבים לשמירה, וקושרם ביום ומתירם בלילה.
עוד איתא בגמרא בשבת דף ס”ג. “כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו”. טעם הדבר הוא משום שהכלב מונע את כניסת העניים לביתו והרי נאמר “לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד”, ובלשון יוונית קורין לכלב למס”. רב נחמן בר יצחק הוסיף עוד: כי “אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר בהמשך הפסוק וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב”.
מן האמור למדים אנו כי גידול כלב רע בבית הוא אסור, למעט אם הכלב קשור באופן שאיננו מזיק לאיש לא בנשיכתו ולא בנביחתו.
כן פסק השולחן ערוך להלכה חושן משפט סימן ת”ט סעיף ג’, אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו; וקושרו ביום ומתירו בלילה.
והוסיף הרמ”א והביא שיש אומרים שעכשיו שאנו מתגוררים בין אומות העולם בכל ענין שרי ולא רק בגבול, וכן הוא המנהג. אולם אם הוא כלב רע, שיש לחוש שיזיק בני אדם, אסור לגדלו אלא אם כן קשור בשלשלאות של ברזל.
כן כתב גם בספר ים של שלמה לבבא קמא ז, מה, שעל מנת לצאת מגדר “כלב רע” אנו צריכים שהכלב גם לא ינשוך וגם לא ינבח באופן שעלול להבהיל וחלילה להזיק לאשה הרה, וצריך לקושרו בשלשלת כדי שלא יבהיל.
עוד כתבו הפוסקים שנוסף לכך שהכלב צריך להיות קשור, אם הכלב נובח, יש לתלות שלט בחוץ המודיע על קיום כלב נובח בחצר, למנוע בהלה פתאומית מאנשים. כפי שכתב בשו”ת משנה הלכות חלק ה’ סימן רצ”ז, שכלב הקשור בשלשלאות וכותבים בחוץ מודעה המזהירה מהכלב יש ללמד עליהם זכות.
כלב מחמד שאינו מזיק ואינו מבהיל מותר לגדל
אכן אין הדברים אמורים, אלא על כלב רע, שעלול להזיק בנשיכתו או בנביחתו ולגרום לפחד ולבהלה, אולם כלב שאיננו מזיק כלל, כגון כלב מחמד המגדלים ילדים לשעשוע וכדו’, ובוודאי כלב נחייה לעיוור, מותר לגדלו.
מידת חסידות שלא לגדל בעל חי טמא בתוך הבית
אמנם אין האמור אלא מעיקר הדין, אולם מידת חסידות היא שלא לגדל בעל חי טמא בבית, כפי שמובא במדרש ויקרא רבה פרק כב, אמרו על רבי שמעון בר יוחאי, שהקפיד על כך שלא תקנן ציפור טמאה בשדה שלו.
וביארו הפוסקים שאין זה מעיקר הדין אלא ממידת חסידות שרבי שמעון בר יוחאי לרוב קדושתו, היה נזהר בזה. לפיכך מצאנו גם על שלמה המלך שהיו לו פילים ותוכיים, שהובאו אליו מתרשיש ועוד, והטעם הוא כי מעיקר הדין הדבר מותר.
גם על דרך המוסר כתב בשו”ת שבט הלוי חלק ו’ סימן רמ”א שאינו ראוי, וכתב שאם הוא שלא לצורך הוא מעשה שפל ונבזה. ובשו”ת שאילת יעב”ץ חלק א’ סימן י”ז כתב שאסור לגדל כל כלב, לכן למרות שמעיקר הדין הדבר מותר, לכתחילה עדיף לנסות לוותר על משחק זה, ולמצוא לילידם תחליף אחר, ורק במידת הצורך לסמוך על עיקר ההלכה שאין איסור בגידול כלב מחמד.
