מקורות ונימוקים:
אי’ בנדה (יז ע”א), כל האוכל שום קלוף וכו’ שעבר עליהם הלילה, מתחייב בנפשו ודמו בראשו. וחששו למימרא זו הפוסקים.
ולענין דיעבד, כתב בספר יד מאיר (סי’ י”ט) המובא בדרכי תשובה קט”ז (ס”ק ע”ד), דמשום הכי השמיטו הטושו”ע וכל הפוסקים דין זה דנדה כי מהירושלמי משמע דאין איסור בזה מצד ר”ר בזמן הזה, על כן יפה מנהגן של ישראל שאין נזהרין לא בשום קלוף ולא בביצה קלופה, ומי שבא ליזהר מחמת שמבואר בש”ס, מותר לאוכלן ע”י ביטול ברוב ואי”צ ששים ואין בזה משום מבטלין איסור לכתחילה וכו’ עי”ש. ואמנם קשה לסמוך ע”ז נגד דין מפורש בש”ס, ותוס’ שבת קמ”א א’ ותוס’ ביצה י”ד א’ ורא”ש שם מביאין דין זה להלכה, וכן בחידושי הרשב”ץ, ובפר”ח מובא במנחת פתים סי’ קט”ז, ובשו”ע הרב לגרש”ז בחלק חו”מ הל’ שמירת הנפש סע’ ז’ ובבי”ש סימן קפ”ט ובברכי יוסף (שיורי ברכה) סימן קט”ז ס”ק י’ בהיחלקו על שו”ת שבות יעקב חלק ב’ סימן ק”ה שמתיר בדיעבד אוכלין ומשקין הנתונים תחת המטה משום ר”ר, מהא דירושלמי ובעל העיטור המובא בטו”ז יו”ד סי’ ו’ דמשום ר”ר מותר בדיעבד, והוא חולק עליו, דהתם הר”ר שורה על הקנה, ולכן לכתחילה לא ישחוט ובדיעבד שרי, אבל הכא הר”ר שורה על האוכל, ולכן אף בדיעבד אסור, וראי’ מפרק כל היד האוכל שום קלוף מתחייב בנפשו משום דר”ר שורה עליו, הרי משום ר”ר אסורים אף בדיעבד עכ”ל ברכ”י – הרי דפשיטא לי’ להברכ”י דבשום קלוף מפני שנאמר בו מתחייב דאף בדיעבד אסור.וכן העלה בשו”ת חלקת יעקב (יורה דעה סימן לט)
אולם היה מקום לומר דבנד”ד שכתש כמות גדולה עכ”פ בדיעבד יש להתיר, ע”פ מ”ש בשו”ת אגרות משה (חיו”ד ח”ג סימן כ) שכ’ דשרי להשתמש בבתי אפיה בביצים קלופות המונחות בתוך חביות, אף שעבר עליהם כמה לילות, וטעמו, דברים שהם משום רו”ר, (וכן בדברים סגוליים) אין לנו לילך אלא בתר מה שאסרו לנו חז”ל אולם כל היכא דאיכא שינוי ואפילו מעט אין לחוש, ושלפי”ז י”ל, דכל מה שאסרו שם בגמ’ היינו היכא שקולפן לאכול בשעת סעודתן או מיד סמוך לזה כדרך אינשי, ובזה אם קילף ונמלך שלא לאכול או כששכח לאוכלם, הוי סכנה, אולם בדברים שהדרך להכינם מוקדם וכקיבוץ חביות של חלבונים וחלמונים לתוך חביות אין לאסור, וע”ש ראייתו. ולפי”ז נימא כן אף בנידון דידן.
עוד יש לצרף, דשמא הקפאה משנה את מהות המאכל דומיא דמ”ש הדרכי תשובה (סי’ קטז ס”ק עד), שביצה קלופה שנתיבשה ונעשית כעפר י”ל דשרי.ואולי הכא נמי בנד”ד.
