מקורות ונימוקים:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות (סימן תקנד סעיף כב)
מקום שנהגו לעשות מלאכה בט’ באב, עושין, במקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. וכו’. ופרקמטיא להרויח ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אסור. וכתב הרמ”א, דבזמן הזה נהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת, אפילו מעשה הדיוט; אבל דבר שאין בה שיהוי, כגון הדלקת נרות או קשירה וכדומה, מותרת. ולחלוב הפרות טוב לעשות על ידי אינו יהודי, אם אפשר באינו יהודי. וכן הוא מנהג בני ספרד ראה כה”ח (שם), וחזו”ע – ד’ תעניות (דיני מלאכה בט”ב). והטעם שאסור משום הסחת דעת מהאבלות וכמ”ש המשנה ברורה (שם ס”ק מג) ובאחרונים.
ועל כן גם בטיפול זה יש משום הסחת דעת מהאבלות ואפילו אחר חצות היום אין להתיר, ואע”ג שהרמ”א היקל לאחר חצות היום, היינו דקא בעשיית מלאכת הדיוט שיש בה שיהוי קצת. אבל בטיפול זה שיש בו שיהוי הרבה, והסחת דעת מרובה וריכוז הרבה בעצם הטיפול, יש להימנע כל היום. מכיון שאין חשש סכנה או ספק סכנה בדיחויו.
ומ”מ אם הטיפול לא ניתן לדיחוי מכל סיבה שהיא, יש להתיר לאחר חצות היום, מפני שזה כדבר האבד שמותר בט”ב וכמ”ש השו”ע (סי’ תקנד סעיף כג).
