מקורות ונימוקים:
דיני הבהמות והחיות הכשרות ושאינן כשרות, הלא מפורטים הם בתורה הקדושה בספר ויקרא בפרשת שמיני פרק י”א פסוקים א’ – כ”ד. וַיְדַבֵּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם: דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ, וכו’.
ושוב בספר משנה תורה, דברים י”ד: לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּוֹעֵבָֽה: זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים, וכו’.
אולם גם הבהמות הכשרות, אינן מותרות באכילה אלא לאחר שחיטה כדת וכדין, ולאחר בדיקת הבהמה שאין בה טריפות. כפי שאמרה התורה שמות פרק כ”ב פסוק ל’: “וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ”.
גם לאחר שהבשר נשחט כדין והבהמה נמצאה כשרה, וגם לאחר שהוכשרה במליחה כדין, אוסרת התורה לערב את הבשר בחלב, כפי שאמרה התורה בשלש מקומות שונים בתורה הקדושה “לא תבשל גדי בחלב אמו”.
גם בנוגע לרכיבים מן הצומח דורשת התורה הפרשת תרומות ומעשרות כדין, ולהימנע מחשש עורלה ונטע רבעי, ועוד פרטי דינים רבים.
לפיכך על כל מוצר שמעוניינים להכניס לגופנו, נדרשים אנו לחותמת גוף כשרות מוסמך, אשר אמון על בדיקת כלל הלכות הכשרות על כל פרטיהם ודקדוקיהם.
כפי האמור גם בנוגע למשקה קולה אשר בהשראת הבינה המלאכותית נוספו לו נגיעות טעם נוספות, ככל שגוף הכשרות יבדוק את תוספת הרכיבים וימצא שהם כשרים, המשקה יהיה כשר, אולם אם גוף הכשרות לא יבדוק אחר הרכיבים הנוספים שמוסיפים למשקה, לא נוכל לדעת את רמת הכשרות המשקה כאמור.
