מקורות ונימוקים:
אסור לישא אשה במועד
במשנה במו”ק דף ח’: איתא, אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו.
ושאלה הגמרא, וכי שמחה היא לו מאי הוי? וביאר רב יהודה אמר שמואל, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו.
כן פסק השולחן ערוך להלכה או”ח סימן תקמ”ו סעיף א’, אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין, ומותר לארס, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין. ומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו, וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין, מותר.
לעניין מקור הדין שאין מערבין שמחה בשמחה, ציינה הגמרא שם להא דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה’ אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. ודרשה הגמרא מהייתור בפסוק שכתוב גם ארבעה עשר יום וגם שבעת ימים ושבעת ימים, משמע שהשמחה על בניין הבית הייתה לחוד והשמחה של חג הסוכות הייתה לחוד, מפני שאין מערבין שמחה בשמחה.
מותר לישא אשה בערב החג
למרות האמור לעיל שאסור לישא אשה בחג, בגמרא שם איתא, כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל, ע”כ.
כן פסק השולחן ערוך להלכה בסימן תקמ”ו סעיף ג’ בזה”ל: הכל מותרים לישא בערב הרגל ולעשות סעודה ברגל, בין בתולות בין אלמנות.
טעם הדבר הוא מפני שעיקר השמחה היא יום אחד, לפיכך מאחר שעבר יום אחד של שמחת הנישואין, שוב אין נקרא עירוב שמחה בשמחה למרות ששמחת שבע הברכות ממשיכה לתוך המועד.
כפי שכתב המשנה ברורה לבאר שם בס”ק י’ בזה”ל: שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין ואף על פי שמשמחין בסעודת הנשואין כל שבעה שרי.
אלא נחלקו הפוסקים האם מותר להתחתן ביום ערב החג ולעשות את הסעודה הראשונה בליל החג, שלדעת המגן אברהם הדבר אסור, אולם בשעת הדחק כתב האליה רבה והמור וקציעה להתיר את הדבר, כפי שציין המשנה ברורה שם, וכפי שמבואר בהדיא בדברי התוס’ בכתובות דף מ”ז.
לפיכך בנידון השאלה שלפנינו, כיון שהמדובר הוא ששמחת הנישואין היא יומיים קודם לחג השבועות, אין מניעה כלל לערוך את שמחת החתונה בתאריך זה.
