שאלה:
שאלתי רכב מחבר – מדובר ברכב יקר – ולצערי פגעתי בעמוד, ופח הרכב התעקם – לאחר שהתנצלתי בפני חברי, והצעתי את תשלום ההשתתפות העצמית, התברר להפתעתי כי אין לרכב ביטוח, – חברי מבקש שאשלם על הנזק – ולדעתי אני פטור היות ואם הייתי יודע שאין ביטוח לא הייתי שואל את הרכב, האם לפי ההלכה עלי לשלם?
תשובה:
עליך לשלם, היות ו”הזקת” אתה נושא באחריות, ועליך לשלם, – שונה הדבר אילו היה אדם אחר מזיק את הרכב שעליו הופקדת, בשעת חנייה, או כשלא נעשה שום מעשה נזק מצידך, אז לדעת חלק מהפוסקים הייתה טענתך נכונה, שלא קבלת שמירה על רכב יקר ללא ביטוח, והיית פטור מתשלום מכח ספק.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”ק סוף פרק הכונס מבואר בנותן דינר זהב לאדם לשמרו, ואומר לו להזהר כי הוא עשוי מכסף, והתברר שהוא של זהב, ונאבד, פטור השומר הואיל ולא קבל עליו שמירת דינר זהב – אבל אם הזיק את הדינר חייב – ונפסק כן בשולחן ערוך (רצא ד) – מבואר כאן חילוק בין “מזיק” שחייב אפילו שלא ידע את ערך הדבר, ל”שומר” שפטור, – והוא הדין המקרה שלפנינו שכאשר אין לרכב ביטוח הרי כל נזק שיקרה לו הוא נזק יקר לבעליו, שלא ידע על כך השואל ולכן אם רק הייתה פשיעה ולא מזיק בידים פטור, אבל בנזק חייב כמבואר בגמרא –
ואומנם גם לגבי נזק מובא שם מעשה בגמרא באדם שהזיק בכספת ולא ידע שהיתה בתוכה מרגלית, ומסתפקת הגמרא האם נהוג שמניחים מרגלית בכספת, וחייב המזיק, או שאין מניחים ופטור, והניחה הגמרא בתיקו. – ולדעת הרשב”א ועוד ראשונים ספק הגמרא לענין “נאמנות”, כלומר האם הניזק נאמן לומר שהייתה מרגלית בכספת, כי דרך בני אדם להניח כן, או שאינו נאמן, אבל אם יש עדים שראו שהייתה בה מרגלית אין ספק שחייב המזיק – מאידך דעת תוספות שאין זה הנדון וגם אם ברור שהיתה שם מרגלית יש ספק שפטור, כי שמא לא היה לו להעלות על הדעת שמונחת שם מרגלית, והוי אונס גמור – תוספות הקשו לביאורם מהדין הנ”ל לגבי דינר זהב שחייב במזיק, וחילקו ששם היה עלי להעלות על הדעת שמא הוא זהב, ומה שאמר לה של כסף הוא זה בשביל שתסכים לשמור עליו – משא”כ לגבי כספת שמא לא היה לו להעלות כלל על דעתו – וכיון שיש בזה מחלוקת ראשונים מספק אין להוציא ממון דבשולחן ערוך (חו”מ שפח א) יש לצדד לכאן ולכאן ולא ברור כמי הכריע במחלוקת זו (עיין בש”ך ס”ק ד), וכן פסק בפתחי חושן (חלק נזיקין פ”י הלכה פט) לפטור בזה.
ולפי זה לכאורה היה מקום לפטור את מזיק הרכב מכח ספק, שהרי ע”פ דעת תוספות שמא לא היה לו להעלות על דעתו שאין לרכב היקר ביטוח.
אולם האמת שאין לדמות כלל את נדון השאלה שלפנינו לסוגיא של דינר זהב וכספת, ששם לא ידע כלל שהוא מזיק דינר זהב או מרגלית, אבל כאן יודע בבירור שבידיו רכב יקר והזיקו, ומה שלא ידע הוא שאין מי שישלם עבור הנזק כמו שיש בדרך כלל, וזה לא פוטרו מתשלום, ולא נאמר כלל בגמרא, ולכן חייב בנזק. [וראיתי בחשוקי חמד (ב”מ צד ע”א) שכתב בנדון דידן לחייב בנזק, מכח הדין הנ”ל שמקורו בסוף הכונס, בנתן דינר לאשה והזיקתו שחייבת, – אבל קשה להוציא ממון מכח זה שהרי לביאור תוספות בסוגיא דכספת יש לפטור, וההלכה בשו”ע לא נתבררה בזה, וכמ”ש בפתחי חושן, כנ”ל – ולכן צ”ל שחייב מהטעם האמור, שאין כלל סיבה לפוטרו]
ולגבי פטור השמירה באופן שניזוק הרכב, אמנם נחלקו הפוסקים אם הדין הנ”ל המבואר בגמרא שבו פטור השומר הוא דווקא בכה”ג שאמר לו המפקיד “של כסף הוא” שבכגון זה פטור המפקיד היות והטעה אותו ובפשיעת המפקיד נגרמה חוסר האחריות הזו שלא נשמר כראוי, אבל אם לא אומר כלום, וקבל השומר בשתיקה, חייב גם לולי שידע את יוקר המוצר, כך היא דעת המהרש”ל (יש”ש פרק הכונס סימן לד), והסכימו עמו הקצות החושן ונתיבות המשפט, – מאידך דעת ההגהות מרדכי (הכונס סימן רז) שגם כשנמסר לו הדינר ככסף בשתיקה, והתברר שהוא זהב מחוייב, וביאר הש”ך שמה שנקטה הגמרא שאמר לו “של כסף הוא” אין זו פשיעת המפקיד כי לפעמים אומר כן המפקיד כדי שיסכים השומר לקבל עליו את השמירה, ולכן לעולם פטור בשמירה – ולכן בשמירה יש כאן מחלוקת הפוסקים אם מחוייב כשלא ידע דבר ולא נאמר לו שווי החפץ, וה”ה בנדוננו שלא ידע שאין ביטוח, ולא הודיע לו על כך בעל הרכב, שלדעת מהרש”ל ודעימיה חייב, – מ”מ יש את דעת הגה”מ והש”ך לפטור, ולכן פטור מספיקא דדינא.
