מקורות ונימוקים:
בגמרא בסוטה דף י’: איתא בזה”ל:
וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני [אבשלום] מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי, ע”כ.
מבואר בדברי הגמרא שדוד המלך פעל לעילוי נשמת בהו אבשלום והוציאו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן עדן, מוכח שבכוח בני האדם החיים בעולם להתפלל ולפעול לעילוי נשמת הנפטרים.
כמו כן הביא הבית יוסף או”ח סוף סימן תרכ”א, מדברי הרוקח סימן רי”ז שכתב כי מה שפוסקים צדקה ביוהכ”פ לעילוי נשמת המתים, יש להם אסמכתא מהמקרא, שבפרשת תצוה כתוב: “הכיפורים אחת בשנה יכפר”, וסמיך ליה ונתנו איש כפר נפשו לה’ וכו’, מכאן למדים שבני האדם החיים יכולים לבקש להקל בדין המת, כגון מה שביקש דוד המלך על אבשלום בנו, וכגון מה שביקש רבי יוחנן על אחר.
וכך הוא מנהג עם ישראל קדושים שמקפידים מאוד להתפלל על נשמת המתים, בפרט בשנה הראשונה ובפרט באחד עשר חודש הראשונים לפטירה הואיל ובפרק הזמן הזה נשמות הנפטרים נענשות על חטאיהם ומזדככות לקראת כניסתן לגן עדן.
וכן אמרו חז”ל: שמא תאמר כיון שירד לגיהנם אין לו תעלה – תרופה – כיון שמבקשים עליו רחמים זורקים אותו מגיהנם כחץ מן הקשת, ואם יש צדיק אחד מבקש עליו רחמים, בין בנתינת צדקה ובין שלא בצדקה, אפשר שהקב”ה מקבל ממנו בזכות בעל הזכות, והחי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום, וכר’ יוחנן על אחר שאמר לכשאמות אכבה עשן מקברו. כמו כן מצאנו ששמואל ביקש על לוי להכניסו בישיבה של מעלה, ומועיל למתים שהחיים מתפללים עליהם.
כמו כן מועילה מצוות הצדקה לפדות את נשמות המתים ולכפר על מעשיהם, ולהזכירם לטובה לפני ה’. שכך אמרו חז”ל: כפר לעמך ישראל, אלו החיים, אשר פדית, אלו המתים, מלמד שהמתים צריכים כפרה, מכאן שהחיים פודים את המתים, שהם מתכפרים בממון החיים. וכך נוהגים לפסוק ממון לצדקה בעת הזכרת נשמות הנפטרים.
כן הביא גם השולחן ערוך להלכה או”ח סימן תרכ”א סעיף ו’ וברמא שם בזה”ל:
נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים. הג”ה ומזכירין נשמותיהם, דהמתים ג”כ יש להם כפרה ביה”כ, ע”כ.
והוא מפורש בפסיקתא רבתי [סי’ כ’ פסקא מתן תורה] שנינו יכול משמתו לא תועיל להם הצדקה, תלמוד לומר אשר פדית, מכאן כשפוסקים צדקה בשבילם מוציאים ומעלים אותם כחץ מן הקשת, ואמרו: גדולה צדקה שמצלת מדינה של גיהנם. ונאמר: וצדקה תציל ממות, ממות שבזה העולם וממות שלעתיד.
ובספר חסידים כתב, מעשה בחסיד אחד שהיה נודר בשביל הנשמות של קרוביו ואחר כך נודר בסתם בשביל כל הנשמות, ואמר מפני שיש מהם שאני נהנה בזכותו ולא אהיה כפוי טובה, ועוד שאף הם יתפללו בעדי ובשבילם ייטב לי.
אמנם יש מהגאונים שכתבו לבאר שלא תועיל עבודת החיים להוסיף שכר לנשמות הנפטרים, אלא רק להקל בעונשם. ויש שכתבו כמו כן כי מי שמת כשהוא רשע אין דרך להועיל לו בתפילה שיזכה להיות עם הצדיקים, אלא רק כדי להקל על העונש המגיע לו ולכפר על חטאותיו.
בעיקר נוהגים להזכיר הנשמות בשבתות ובמועדים לאחר קריאת ההפטרה, וכמו כן ביום הכיפורים שהוא יום כפרה גם לנשמת הנפטרים כאמור.
בנוסף, במשך כל השנה הראשונה לאחר הפטירה, מקפידים על הזכרת הנשמות כאמור לעיל, וכמו כן כל שנה בתאריך יום הפטירה.
