מקורות ונימוקים:
שמו של האדם משפיע עליו טוב או חלילה רע
שמו של האדם משפיע על אופיו, כפי שמבואר בדברי הגמרא בברכות כי שמא קגרים, כלומר השם גורם. וכן מוכח מדברי הגמרא ביומא פ”ג: שרבי מאיר לא רצה להפקיד פיקדון בידי בעל בית ששמו כידור, והוכח לבסוף שצדק רבי מאיר בחשש זה ששמו מעיד עליו שגנב הוא. כך גם מבואר בדברי המדרש תנחומא לפרשת האזינו, “לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע”.
קריאה לתינוק בשם לועזי
לעניין קריאה לתינוק בשם לועזי, נחלקו הפוסקים, דעת המהר”ם שיק יו”ד סימן קס”ט, שהדבר אסור מן התורה שהרי אמרו במדרש שבזכות זה שלא שינו את שמם זכינו לצאת ממצרים, כמ”ש הרמב”ם (בפרק יא מהלכות ע”ז) דמקרא מלא נאמר בסוף קדושים “ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי”, ומשם ילפינן בספרי דאין רשאין לדמות להם בשום אופן. וכל שהוא עושה לדמות להם עובר על מה שנאמר בתורה דאסור לנו לדמות להם, וכשם שאסור לנו לדמות להם במלבושם ובהילוכם ובשאר מנהגיהם הוא הדין וכלש כן דאסור לדמות להם בשמם … שהרי אמרו ביומא (דף לח ב) דאסור לקרות בשם איש שהוא רשע, דרשעים לא מסקינן בשמייהו, שנאמר שם רשעים ירקב עי”ש.
ואותן אנשים קוראין עצמם בשם הגוים, והרי בזה הם מראים שהם מחשיבים את הגוים יותר מהישראלים, והרי מעולם היה הדרך לקרוא שם בניהם ובנותיהם על שם אבותיהם או על שם צדיקים קדושים וגאונים גדולים … וזהו שעמדה לאבותינו ולנו בצאתינו ממצרים.
וכן כתב בשו”ת מהרש”ם חלק ו’ סי’ י’, ואף הוסיף על דברי המהר”ם שיק וכתב, ואין לומר שהגם שדבר זה נחשב לזכות בשעת יציאת מצרים אבל אין במניעתו עון וחטא אם אין עושים כן, זה אינו, שהרי אמרו בירושלמי פ”ק דיומא ה”א כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, והוי כמעכב הגאולה.
אמנם באגרות משה חלק ג’ סי’ ל”ה, אחר שדן בארוכה אלו מן השמות נחשבים שמות גויים, הביא שרבים מגדולי ישראל במשך הדורות היו נקראים בשמות גויים, כמו רבי ווידאל בעל מגיד משנה ועוד, כתב: ומצד עצם הדבר שמשנים את שמותיהם לשמות נכרים ודאי הוא דבר מגונה מאד מאחר שחז”ל שיבחו זה וחשבו זה מהדברים שבשבילם נגאלו ממצרים, אבל איסור ממש לא מצינו בזה, והוא כמו לא שינו את לשונם דגם כן הוא מהארבעה דברים שחשיב התם, שחזינן שאף שהוא מצוה לדבר בלשון הקודש, כדאיתא בספרי סוף פרשת עקב והובא ברש”י בפי’ החומש שם על הפסוק לדבר בם, מ”מ אינו איסור דהא כל ישראל מדברים בלשון חול של האומות מזמן שגלינו בחטאינו בין האומות, ואף גדולי תורה וחסידי עולם לא דברו בלשון הקודש דווקא.
ועיין עוד במנחת אשר על פרשת שמות, שכתב לדחות את דברי המהר”ם שיק שיש לומר שאין האיסור אלא בשינוי שלשת הדברים שם מלבוש ולשון, אולם בשינוי השם לחוד אין איסור.
ועיין בילקוט יוסף לראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט”א שכתב בזה”ל: אף על פי שאין איסור מעיקר הדין לקרוא לבנו בשם לע”ז, מכל מקום בודאי שעדיף יותר לקרוא בשמות מהתנ”ך, או בשמות הצדיקים והגאונים, [אפילו בשם של גאון שעדיין חי]. ומכל מקום אם אביו נקרא כשם של הגויים, והוא אדם כשר אלא שנקרא כן על שם אבותיו, מותר לבנו לקרוא לבן הנולד לו כשם אביו, אך טוב יותר שיקרא לו בב’ שמות, כדי שהילד לא יצטער כשיגדל בגלל שמו שהוא כשם של עכו”ם. [ילקו”י כיבוד או”א פרק ח’ סעיף יט מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמ’ צא].
לפיכך לעניין מעשה, יש צורך לקרוא לבן בשם יהודי, וככל שהשם הלועזי הינו בעל משמעות חיובית או שנקרא כן על שם סב או אדם אחר כשר, ניתן לקרוא בשם הלועזי כשם שני, אולם אם השם הלועזי הינו על שם אדם גוי וללא משמעות חיובית בשם, אין לקרוא בשם הלועזי, אלא יקרא בשם העברי לחוד, והשם הלועזי שיקראו לו בפועל יהיה שם כינוי בלבד.
