מקורות ונימוקים:
כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ”א סעיף ג’ בזה”ל: מותר למעך בגדי פשתן בידיים אחר הכיבוס, כדי ללבנן ולרככן, אבל אין עושין קשרי בתי ידים, מפני שהוא מעשה אומן. והוסיף הרמ”א וכתב ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן הואיל והוא לצורך המועד.
מבואר בדברי השולחן ערוך והרמ”א שמותר לגהץ ולהחליק בגדים הואיל והוא מלאכת הדיוט והוא לצורך המועד.
ובמשנה ברורה שם ס”ק ט’ כתב לבאר שהגיהוץ עליו דיבר הרמ”א היינו עם אבן עגולה של זכוכית, שאינו נחשב מעשה אומן אלא מעשה הדיוט, והביא שכתב החיי אדם שהוא הדין בכל כלי שהוא מיועד לכך, והוא הדין למגהצים מברזל כעין שלנו כיום, הכל נחשב מעשה הדיוט.
אכן פוק חזי שבכל בית כיום יש מגהץ ואינו נחשב מעשה אומן, אלא מעשה הדיוט, לפיכך מותר הוא לצורך המועד. וכ”כ בספר שמירת שבת כהלכתה פרק ס”ו סעיף נ”ו, וכן כתב בספר חזון עובדיה יום טוב, עמוד קצ”ה.
אמנם גיהוץ מיוחד הנועד לעצב בגד וכדו’ אסור, כעין מה שכתב השולחן ערוך שלעשות קשרי בתי ידיים, כלומר קמטים או פנסים חדשים וכדו’, שאינם מפשטים כאשר הוא לובש אותם, אלא הם חזקים, זהו מעשה אומן ואסור אפילו לצורך המועד.
