הנה מצינו בפוסקים מחיר שונים לענין פדיון תעניות. הרמ”א באו”ח סי’ של”ד סע’ כ”ו כתב (והוא מדברי הרי”א ז”ל) בענין מי שצריך להתענות תעניות לכפר על חילול שבת, שאם פודה את התענית ע”י הצדקה צריך לתת “שנים עשר פשיטים” בעד כל יום (וכתב המשנ”ב שם סקפ”א דהיינו שיעור ח”י מעות – ע”ע בהמשך דברינו), וביו”ד סי’ קפ”ה סע’ ד’ כתב הרמ”א דמילתא תליא נמי ברמת המעמד של החוטא: “יפדה כל יום בממון שיתן לצדקה, כפי ערך ממון שיש לו, כי עשיר יתן יותר קצת מעני, ויש להחמיר בתשובתו”. עכ”ל [ובמג”א סי’ תקס”ח ס”ק י”ב יהיב טעמא: “ונראה לי דהעשיר יתן לפי עשרו, דהטעם ששקול צער הממון נגד צער התענית, ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני” עכ”ל].
ובחסד לאברהם אזולאי במעיין הד’ נהר מ”ה כתב כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות וכו’, יפדה כל תענית ב”איסר” אחד (והיינו מ’ תעניות במ’ אסרין עיי”ש), ובהמשך דבריו שם מבואר הטעם מפני שתכלית התענית הוא להחסיר ממנו דמו וחלבו כשיעור איסר, עיי”ש היטב. ובשו”ת נאמן שמואל סוף סי’ ח’ שכתב שיעור פדיון תענית עפ”י מטבע שהיה בזמנו, ושכן למד מדברי אדירי כבירי רבני גאוני עולם וכו’, עיי”ש. ומרן החיד”א בספרו יושב בסדר סי’ ג’, לענין הנידון דנן במי שלא יכול להתענות פ”ד תעניות ורוצה לפדות את התעניות, הבין מדברי זקנו החסד לאברהם הנ”ל והרב נאמן שמואל הנ”ל, דסגי במעט ממון, וכתב על זה דמ”מ נכון יותר לפדות בסכום הנחשב כמכובד, עיי”ש.
ובשו”ת רב פעלים ח”ג חאו”ח סי’ ל”ה כתב (לענין פדיון פ”ד תעניות) שצריך לסדר הכסף בהפרשתו לצדקה ע”פ סדר מספר השמות שצריך לתקנם, כאשר עושין בסדר פדיון החולה בק”ס פרוטות ככתוב (לענין פדיון נפש) בספר אמת ליעקב ובשאר ספרים, עיי”ש. ובספרו בלשון חכמים ח”א סי’ ע’ כתב שיתן בעד כל יום תענית סכום של פ”ד פעמים סעודות זולות דהיינו סעודות של ע”ב דרהם פת (דהיינו 216 גרם לחם – כפול 84 ימים) וע”ב דרהם לפתן (דהיינו 216 גרם חומוס או תחינה וכיו”ב מהדברים שאוכל ביחד עם הלחם, כפול 84 כנ”ל). [נכון להיום עכ”פ (וכמובן יש להתעדכן לפי הזמן ולפי המדינה), עפ”י חוק ההגנה לצרכן לחם אחיד 750 גרם עולה 6.96 ₪, ועפ”י רוב קילו חומוס באיכות סבירה עולה כ-13.9 ₪, ונמצא א”כ שעני יתן לצדקה בעד פ”ד תעניות סך 252 ₪ (ועוד כחצי שקל), ולפי האור לציון אפשר גם פחות מזה]. ובעל שו”ע הגר”ז נקט לגבי פדיון שובבי”ם, דדינו כמבואר לעיל לענין שאר תעניות על עוונות שונים, שיש לתת לפי ח”י יחידות כסף לכל תענית, דהיינו 1512 יחידות כסף [כגון עשיריות של אגורות שהוא המטבע הקטן ביותר בארץ לעת עתה, והיינו סך הכל 152 ₪ ועשרים אגורות – עבור פ”ד תעניות פעם אחת, אלא שהוא המליץ לתת ג’ פעמים]. ובשו”ת אור לציון ח”ג פרק ל’ עמ’ ר”פ כתב שיעור דומה לשיעורו של הבן איש חי הנ”ל, שכל תענית הוא מחיר לחם עם “לבּן”, אך כתב דכל זה הוא דוקא לאדם עני, כי מי שיש לו אפשרות לתת דמי פדיון כדבעי, לא סגי בזה, אלא צריך לתת מה שעולה לו כל סעודה, כלומר סעודה עם בשר וכו’. עיי”ש.
וכפי שכתבנו לעיל, מי שחטא כמה פעמים, נכון שיעשה חמישה פעמים פ”ד תעניות (ולדעת הגר”ז לפחותת שלושה פעמים), וא”כ הכי נמי לענין פדיון התעניות, יש להכפיל את הסכומים הנ”ל בחמש, כדי לפדות בהתאם לכמות התעניות שהיה אמור להתענות.
