מקורות ונימוקים:
שמו של האדם משפיע עליו לטוב או לרע
שמו של האדם משפיע על אופיו, כפי שמבואר בדברי הגמרא בברכות “שמא קגרים”, כלומר השם גורם. כך מוכח גם מדברי הגמרא ביומא פ”ג: שרבי מאיר לא רצה להפקיד פיקדון בידי בעל בית ששמו כידור, והוכח לבסוף שצדק רבי מאיר בחשש זה ששמו מעיד עליו שגנב הוא. כך גם מבואר בדברי המדרש תנחומא לפרשת האזינו, “לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע”.
האם מותר לקרוא לתינוק/ת בשם לועזי
לעניין קריאה לתינוק בשם לועזי, נחלקו הפוסקים, דעת המהר”ם שיק יו”ד סימן קס”ט, שהדבר אסור מן התורה שהרי אמרו במדרש שבזכות זה שלא שינו את שמם זכינו לצאת ממצרים, כמ”ש הרמב”ם (בפרק יא מהלכות ע”ז) דמקרא מלא נאמר בסוף קדושים “ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי”, ומשם ילפינן בספרי דאין רשאין לדמות להם בשום אופן. וכל שהוא עושה לדמות להם עובר על מה שנאמר בתורה דאסור לנו לדמות להם, וכשם שאסור לנו לדמות להם במלבושם ובהילוכם ובשאר מנהגיהם הוא הדין וכלש כן דאסור לדמות להם בשמם… שהרי אמרו ביומא דף ל”ח: דאסור לקרות בשם איש שהוא רשע, דרשעים לא מסקינן בשמייהו, שנאמר שם רשעים ירקב עי”ש.
ואותן אנשים קוראין עצמם בשם הגוים, והרי בזה הם מראים שהם מחשיבים את הגוים יותר מהישראלים, והרי מעולם היה הדרך לקרוא שם בניהם ובנותיהם על שם אבותיהם או על שם צדיקים קדושים וגאונים גדולים … וזהו שעמדה לאבותינו ולנו בצאתינו ממצרים.
וכן כתב בשו”ת מהרש”ם חלק ו’ סי’ י’, ואף הוסיף על דברי המהר”ם שיק וכתב, ואין לומר שהגם שדבר זה נחשב לזכות בשעת יציאת מצרים אבל אין במניעתו עון וחטא אם אין עושים כן, זה אינו, שהרי אמרו בירושלמי פ”ק דיומא ה”א כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, והוי כמעכב הגאולה. ועיין עוד במה שכתב בספר טעמי המנהגים (ליקוטים לה ב) כנגד הקריאה בשם לועזי.
אמנם באגרות משה חלק ג’ סי’ ל”ה, אחר שדן בארוכה אלו מן השמות נחשבים שמות גויים, הביא שרבים מגדולי ישראל במשך הדורות היו נקראים בשמות גויים, כמו רבי ווידאל בעל מגיד משנה ועוד, כתב: ומצד עצם הדבר שמשנים את שמותיהם לשמות נכרים ודאי הוא דבר מגונה מאד מאחר שחז”ל שיבחו זה וחשבו זה מהדברים שבשבילם נגאלו ממצרים, אבל איסור ממש לא מצינו בזה, והוא כמו לא שינו את לשונם דגם כן הוא מהארבעה דברים דחשיב התם, דחזינן שאף שהוא מצוה לדבר בלשון הקודש, כדאיתא בספרי סוף פרשת עקב והובא ברש”י בפי’ החומש שם על הפסוק לדבר בם, מ”מ אינו איסור דהא כל ישראל מדברים בלשון חול של האומות מזמן שגלינו בחטאינו בין האומות, ואף גדולי תורה וחסידי עולם לא דברו בלשון הקודש דווקא.
כמו כן הגאון הגדול הרב אשר וייס שליט”א כתב בספרו מנחת אשר על פרשת שמות, לדחות את דברי המהר”ם שיק, הואיל ויש לומר שאין האיסור אלא בשינוי שלשת הדברים שם מלבוש ולשון, אולם בשינוי השם לחוד אין איסור.
ועיין בילקוט יוסף לראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט”א שכתב בזה”ל: אף על פי שאין איסור מעיקר הדין לקרוא לבנו בשם לע”ז, מכל מקום בודאי שעדיף יותר לקרוא בשמות מהתנ”ך, או בשמות הצדיקים והגאונים, [אפילו בשם של גאון שעדיין חי]. ומכל מקום אם אביו נקרא כשם של הגויים, והוא אדם כשר אלא שנקרא כן על שם אבותיו, מותר לבנו לקרוא לבן הנולד לו כשם אביו, אך טוב יותר שיקרא לו בב’ שמות, כדי שהילד לא יצטער כשיגדל בגלל שמו שהוא כשם של עכו”ם. [ילקו”י כיבוד או”א פרק ח’ סעיף יט מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמ’ צא].
לפיכך למעשה, אף שבוודאי יש צורך ומעלה גדולה לקרוא לילד או לילדה בשם עברי, מכל מקום אין איסור להשתמש בשם לועזי, ככל שהוא בעל משמעות חיובית ואיננו על שם אדם גוי רשע כל שהוא.
אולם מן הראוי להוסיף שם עברי לילד או לילדה, כי כאמור יש השפעה גדולה לשם על נפש הילד באמצעות שמו, ושם עברי חיובי משפיע לחיוב על נפשו של הילד, אך אין הדבר חובה כאמור.
