מקורות ונימוקים:
לעניין עניית אמן באמצע אמירת ההלל, כתב בספר חזון עובדיה חנוכה עמוד רכ”א, שיש לענות אמן על ברכה ששומע מחבירו, גם באמצע הלל עם ברכה, ועיין שם במקורות באריכות רבה.
לעניין עניית אמן באמצע ברכה ארוכה, עיין כאן.
לעניין אמירת ברכה עוברת באמצע ברכה ארוכה כגון באמצע שמונה עשרה או ברכת יוצר אור וכדו’, עיין בשו”ת להורות נתן חלק י”ג סימן ג’, שכתב שלא לומר כי לא נתנו חז”ל רשות לשנות ממטבע שטבעו בברכות לשם כך.
לעניין אמירת מודים אנחנו לך כאשר הוא נמצא באמצע שמונה עשרה, עיין בילקוט יוסף תפילה ב’ סימן קכא סעיף ד’, שם כתב כי העומד באמצע תפלת שמונה עשרה, והשליח צבור הגיע למודים, צריך להשתחוות עם כל הצבור האומרים מודים דרבנן, אך אין לו לומר עמהם נוסח מודים כלל, אלא שוחה בשתיקה, שלא יהיה נראה כופר במי שהצבור משתחוים לו.
