מקורות ונימוקים:
בגמ’ ברכות דף י’: איתא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מאי דכתיב [ויקרא י”ט כ”ו] לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמר רבי יצחק וכו’ כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר [מלכים א’ י”ד ט’] ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקדוש ברוך הוא לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.
כן פסק השולחן ערוך שולחן ערוך או”ח סימן פ”ט סעיף ג’ בזה”ל: אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י”ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי’ י”ח) ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי”ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר.
מבואר בדברי השולחן ערוך שאין היתר לאכול לפני התפילה, אף שאין זה איסור תורה אלא איסור דרבנן, שאסמכוה אקרא, לא נוכל להקל בו כלל אם אין צורך רפואי באכילה והשתיה.
אמנם לעניין השתייה מצאנו שהרמ”א התיר לשתות מים, ובמשנה ברורה כתב לבאר דהיינו לפי שבשתיית מים אין גאווה, אבל שתיית משקה עם סוכר אסור, ולכן גם תה וקפה מותר רק בלא סוכר ובלא חלב. אולם ציין שהעולם נוהגים להתיר לשתות תה עם סוכר בנפרד, וביאר דהיינו בסוכר הנפרד מהתה כמו השותה תה עם קובית סוכר וכדו’ שאינו מעורב בתוך התה.
זה לשון המשנ”ב שם ס”ק כ”ב, היוצא מדברינו שבנתינת הצוקע”ר בתוך הטיי”א או לאכול מעט מיני תרגימא בעת השתייה כדי שלא לשתות הטיי”א וקאפ”ע אליבא ריקנא אין שום צד להקל בזה קודם התפלה אם לא מי שיש לו חלישת הלב והוא צריך זה לרפואה, ע”כ.
אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ד’ או”ח סימן י”א האריך להוכיח שיש להקל גם בשתיית תה וקפה עם סוכר או עם חלב, ועיין שם באורך, להלן מסקנת דבריו שם בזה”ל:
כל קבל דנא הרבה אחרונים הסכימו להעקרי הד”ט והמנחת אהרן והבית עובד והמהרש”ם וילקוט הגרשוני ושדי חמד הנ”ל להתיר קפה עם צוקר. וכ”כ הרה”ג מהרי”ט ישראל ז”ל בס’ מנהגי מצרים (סי’ פט). שאחר שהביא ד’ הפר”ח שאסר קפה בצוקר, כתב, ובזה”ז רבים ועצומים מאנשי מעשה נוהגים לשתות הקפה עם סוקאר קודם התפלה דהוי כעין רפואה דלא שייך ביה גאוה. ע”ש. וכ”כ הרה”ג ר’ אהרן בן שמעון בס’ נהר מצרים (הל’ תפלה אות ה), והעיד שגם בירושלים ת”ו נהגו הרבה רבנים איתני ארץ לשתות הקפה בסוקאר, כי הרגיל בשתייתו לא תתיישב דעתו עליו בקומו משנתו בלתי שתיית הקפה. והצוקר אינו אלא למתק מרירותו. ע”כ. וכ”כ הרה”ג מהר”א חזן בס’ נוה שלום (הל’ תפלה אות יב). ע”ש. גם הגאון החסיד מהר”י חיים בס’ עוד יוסף חי (ס”פ וישלח), כ’, שמותר לאדם חלוש המזג לשתות הקפה בסוכר, כשאין דעתו מיושבת בלעדה. ואף על פי שהפר”ח לא התיר לשתותה אלא בלי סוכר, ונמשך אחריו הברכ”י ז”ל, הנה בזה”ז שהחולשה מצויה וגוברת אצל רובן של בני אדם, יש להתיר גם בסוכר, כי מה שמניח בה סוכר אינו אלא דרך רפואה, כי בלא סוכר תעשה יובש באדם מצד טבעה, והמלומד לשתותה בסוכר אינו יכול לשתותה בלי סוכר. לכן יש לסמוך בזה על המתירים. ע”ש. וכן פסק בס’ תורת חיים סופר (סי’ פט ס”ק יא) להקל. ושכן עמא דבר. וכן פסק בשו”ת תשורת שי (סי’ שסז). ובשו”ת מים חיים משאש (סי’ פד). ועוד. וכן עיקר.
אכן בין למר ובין למר אין האמור אלא בנוגע לשתיית תה וקפה שהוא משקה מקובל כיום ואין בו גאווה, אולם אכילה של ממש, פשוט שיש לאסור קודם התפילה.
רק אדם שצריך את האכילה לצורך רפואה, או אדם הרעב במיוחד שהאכילה עבורו היא כעין רפואה, התירו לו לאכול.
על כן אינני רואה היתר לחייל לאכול את ארוחת הבוקר שלו לפני התפילה, וממליץ שקודם התפילה ילך ויקח את ארוחת הבוקר לחדרו וישמרנו עד לאחר התפילה, ולאחר התפילה יאכל את ארוחת הבוקר. ואם פתרון זה אינו אפשרי, מוטב שיקצר את התפילה ולאחר ברכות השחר קריאת שמע ושמונה עשרה ילך ויאכל, ולאחר מכן ישלים תפילתו.
