מקורות ונימוקים:
זה לשון השולחן ערוך (יו”ד סי’ רו סעיף ה’) הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה ולא לשון נדר. (דנדר הוא לשון שאוסר החפץ עליו), אא”כ נדר לדבר מצוה, ומיהו כיון שהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל, וצריך התרה כדי שלא ינהגו בקלות ראש בנדרים. וע”ע מה שהאריך והרחיב בזה מרן הרב עובדיה זצוק”ל בספרו הליכות עולם ח”ח (פרשת ראה או’ א’).