מקורות ונימוקים:
במשנה במסכת כלים פרק א משנה ח’ איתא, לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת, עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה, ע”כ.
מבואר בדברי המשנה בכלים, כי משטח החיל לכיוון הקודש אסור לטמא מת להיכנס, יתר על כך ראינו כי הנכנס לעזרת ישראל הרי הוא בכרת ושגגתו חטאת. מטעם זה ברור הדבר שבימינו אין אפשרות להכנס להר הבית במקום הקודש והמקדש הואיל וכולנו טמאי מתים אנו, בהעדר אפר פרה אדומה בידינו.
אלא שיש שכתבו שנוכל לחשב את מקום המקדש גם בימינו ולדעת ולהתרחק ממנו כדי לעלות רק לשטח הר הבית בלא להכנס למקום הקודש והמקדש, וגם לשם להכנס רק לאחר טבילה במקווה, כשם שכתבה המשנה הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות ויולדות נכנסים לשם.
שהרי במשנה במסכת מידות פרק ב’ משנה א’ איתא, הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. אם כן אם נדע מהו מקומו המדוייק של המקדש נחשב חמש מאות אמה לכל רוח, ונוכל לדעת שאף איננו נכנסים לשטח הר הבית כפי שהיה בזמן בית המקדש. למרות שהורדוס הרחיב והגביה את כל שטח הר הבית, מכל מקום אם נדע את מיקומו המדוייק של קודש הקודשים נוכל לחשב מהיכן מתחיל החיל, אף בימינו.
הואיל וכך, כיון שמבואר בדברי שו”ת הרדב”ז חלק ב’ סימן תרצ”א שמקום המקדש ואבן השתיה הוא תחת כיפת הסלע הקיימת כיום שהוא בית התיפלה של הגויים. הואיל וכך ניתן לחשב ולהרחיק כנדרש ממקום הקודש ולעלות לאחר טבילה במקווה, ולהיזהר שלא להכנס למקום החיל ולכיוון בית המקדש.
אלא שאין הדברים מוסכמים על כל הפוסקים, שהרי כבר כתב בספר כפתור ופרח לרבי אשתורי הפרחי מציין שהשער המזרחי של הר הבית הוא כנגד מקום קודש הקודשים, והוא הרחק ממקום כיפת הסלע. הוי אומר שאין דעת כל הפוסקים שווה בנוגע למיקום קודש הקודשים.
לפיכך כתבו הפוסקים שיש להמנע מלעלות להר הבית כלל ועיקר על מנת שלא להגיע לכדי מחלוקות הפוסקים בדבר שהוא ספק איסור כרת רחמנא ליצלן.
ואף שניתן להגיע לידי חישובים שונים, על שטח מסויים שהוא לכל הדעות ללא חשש שמא הינו מקום בית המקדש מהחיל ופנימה, כפי שציינת בשאלתך.
כבר כתבו הפוסקים שעל מנת שלא יבוא כל אחד ויחשב חשבונות לעצמו, ויגרם על ידי כך חלילה מכשולות, לכן גזרו איסור מוחלט על כל עיקר עניין העליה להר הבית.
כפי שכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ה’ יורה דעה סימן כ”ו בזה”ל:
ועיין עוד בשו”ת שאילת דוד שכתב שאי אפשר לנו בשום פנים לכוון מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת. ע”ש. ולכן בוודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי’ לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ”ש בירושלמי פ”ב דמ”ק ה”ב).
וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו “וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם”. ושומע לנו ישכון בטח, והשי”ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה’ בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה’ תשועת עולמים. אמן.
המצפה לישועת ה’ עובדיה יוסף ס”ט
ועיין עוד בשו”ת יחווה דעת חלק ב’ סימן כ”ה שכתב בזה”ל:
הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב”ד בהשגות סוף פרק ו’ מהל’ בית הבחירה, וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו”ת ימי יוסף בתרא, בקונט’ כבוד הלבנון (עמוד קצ”א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי”ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ”ש (ביבמות קכ”א ע”א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע”ש…
ודע כי מה שסמך המתיר עוד על דברי הרמב”ם באגרתו (נדפסה בסוף ספר חי’ הרמב”ם לר”ה דף כ”ה ע”א), שעלה לירושלים ונכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו. (וכן הוא בספר חרדים שער התשובה פרק ג’), הנה ברור מאוד שהרמב”ם לא יעשה דבריו פלסתר להכנס בטומאה בבית המקדש, היפך מה שפסק בפרק ו’ מהל’ בית הבחירה, ובודאי שלא נתכוון לבית המקדש עצמו. וכן ראיתי להגאון רבי יעקב זריהן, אב”ד טבריה, בתשובה, והיא לו נדפסה בס’ הלכות אישות להגר”א ילוז, (דף ע”ז ע”א והלאה), שהביא דברי החכם שבדורו שהתיר כנ”ל, ותמה עליו למאוד, שהרי גדר גדול אצל עם ישראל לבל יקרב איש מישראל לדרוך כפות רגליו לפנים מן הכותל המערבי, ואף תינוקות של בית רבן יודעים דבר זה, וחלילה לעשות חדשה בארץ היפך המקובל והמוסכם בלב כל ישראל. והמורה להתיר בזה הוא גרוע ממ”ש מרן הבית יוסף או”ח (סי’ תמ”ג), שהמורה להקל כדברי הרז”ה ראוי לנזיפה, כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכו’. ומה שסמך המתיר על מ”ש הרמב”ם באגרתו שהתפלל בבית הגדול והקדוש, הדבר ברור שהכוונה שהתפלל בבית הסמוך אל הר הבית, והוא מדרש שלמה, וגם אני נכנסתי בו בשנת סת”ר, והשקפתי דרך חלונותיו אל שטח הר הבית והעזרות והכפה הגדולה, אבל חלילה לומר שהרמב”ם נכנס ממש להר הבית, ישתקע הדבר ולא יאמר וכו’ ע”ש. וע”ע במש”כ בס”ד בשו”ת יביע אומר חלק ה’ (חיו”ד סי’ כ”ו). [ושם העלתי שאסור לנסוע במטוס או במסוק (הליקופטר) מעל הר הבית והעזרות, שגם אויר העזרה כעזרה לענין קדושה, שקדושה ראשונה של השכינה קידשה גם לעתיד לבוא. וכמאמר הכתוב: והיו עיני ולבי שם כל הימים ע”ש].
