מקורות ונימוקים:
האיסור לשקר
ויקרא פרק י”ט פסוק י”א, “לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו”.
שמות כ”ג “מדבר שקר תרחק”
אולם אין הדבר ברור שניתן ללמוד איסור שקר על כל אדם מפסוקים אלו, הואיל ועל הפסוק לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, כתב החינוך לבאר שהוא איסור להישבע לשקר, כפי שמבואר בדברי הגמרא בשבועות י”ט.
ואף את הפסוק מדבר שקר תרחק כתב הרמב”ם לבאר בספר המצוות (מצות לא תעשה רפא) שהוא עוסק באזהרה לדיין. זה לשון הרמב”ם שם: “שהזהיר השופט שלא לשמוע דברי אחד מבעלי הדין שלא בפני בעל דינו והוא אמרו יתעלה (משפטי’ כג) לא תשא שמע שוא. וגו’, ולהזהיר מזה הענין בעצמו אמר (שם) מדבר שקר תרחק כמו שהתבאר ברביעי משבועות (לא א).
אמנם, בספר היראים כתב לבאר את ציווי התורה “מדבר שקר תרחק” שהוא מקור לאיסור שקר, וכתב בסימן רל”ה: “מדבר שקר תרחק”. ציווה יוצרינו בפרשת ואלה המשפטים מדבר שקר תרחק חייב להתרחק משקר שיוכל לבוא שקרו לידי היזק לחברו. ומקצת פירשו רז”ל בשבועות פ’ שבועת העדות [ל’ ב’] דתנו רבנן מניין לדיין שלא יעשה סיניגוריא לדבריו ת”ל מדבר שקר תרחק מניין לדיין שלא יושיב בור לפניו ת”ל מדבר שקר תרחק, מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ת”ל מדבר שקר תרחק. מניין לדיין שיודע בדין מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידין אותו אחייבנו והקולר יהא תלוי בצואר עדים ת”ל מדבר שקר [תרחק] וטובא איכא התם ומקצתן כתבתי. וכל יראי ה’ יתנו לב להתרחק שיוכל לבא לידי רעה. ואם יאמר לא חשבתי שיבא הדבר לרעה דבר המסור ללב לכך נאמר ויראת מאלהיך”.
הנה כי כן, מדברי בעל היראים למדים אנו כי בכלל הפסוק “מדבר שקר תרחק” איסור לשקר על כל אדם, אולם היינו דווקא במקום שעלול להגיע נזק בגין השקר.
האם מותר לאדם לשקר כדי לקבל את המגיע לו
לאור דברי היראים למדים אנו כי אין איסור לשקר אם אין בכך נזק לאדם אחר, לפיכך בכל מקום שהשקר ישיג מטרה שאיננה נזק לאדם האחר, ואיננה אלא בכדי להצדיק את המגיע לאדם, אין בכך איסור.
כן יש להוכיח מדברי המשנה בנדרים כ”ז: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אף על פי שאינו תרומה, שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך, ע”כ. מבואר בהדיא שמותר לשקר ואף לנדור בכדי להציל את ממונו מהפסד.
בדומה לזה איתא בגמרא בנדרים ס”ב. שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא. מאי טעמא? לאברוחי אריא מיניה קאמר, ע”כ.
כן כתב היעב”ץ להוכיח מדברי הגמרא בגיטין דף י”ד. בעובדא דר’ ששת שהיו אחרים חייבים לו כסף ושלח את רב יוסף בר חמא שיגבה מהם את הכסף, והתנו עמו הלווים שאם הם נותנים לו את הכסף האחריות תהיה על ר’ יוסף גם במקרה של אונס וכדו’ ולא תהיה אחריות עליהם, והוא נשמט מהן והשיב להם הן כדי שיפרעו לו את החוב, למרות שלא הסכים לקבל על עצמו אחריות. ואמר לו ר’ ששת שפיר עבדת שאמרת להם הן, שהרי האחריות היא עליהם כי ‘עבד לוה לאיש מלוה’, ע”כ.
וכתב היעב”ץ בזה”ל: ש”מ כל כי האי גוונא לית ביה משום מדבר שקר תרחק, ולא משום שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, כיון דמעיקרא לא מיחייב בהכי, ולא יוכל להציל מידם באופן אחר, אם לא יבטיחם על שקר.
מבואר כי מותר לאדם לשקר כאשר הוא רוצה להוציא את המגיע לו.
אולם מנגד בשו”ת הרשב”א חלק ג’ סימן פ”א, נשאל האם בכלל המושג ‘עביד אינש דינא לנפשיה’, ניתן גם לשקר על מנת להוציא את הדין לאמתו, והשיב: חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא שיקרא, ואפילו במקום פסידא, דכתיב ‘שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב’. ושנוי השקר ואהוב האמת, ואין תמורתו כלי פז, עכת”ד. מדבריו נראה שאסור לשקר אף כדי להחזיק את המגיע לו.
ועוד הוסיף הרשב”א וביאר את המושג מיגו, שאין הכוונה שמותר היה לו לטעון שקר בכדי שנאמינו להחזיק את הממון שלטענתו מגיע לו, אלא שכל מקום שיש מיגו אנו מאמינין שהאמת כמו שטוען שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר שהיה נאמן בה. ולא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן אלא כל שטען מאמינין אותו משום מגו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ותדע לך דאי מהתם נימא דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא כי התם, וחס לנו לומר כן אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ואין תמורתו כלי פז, ע”כ.
וראיתי שתמה בספר חשוקי חמד לגאון הרב יצחק זילברשטיין על דברי הרשב”א בתשובה מדברי המשנה והגמרא בנדרים הנ”ל, שמהם מבואר שמותר לשקר על מנת שלא יטלו ממנו ממון שלא כדין. וכתב ליישב כי רק לעניין המושג “עביד איניש דינא לנפשיה” אמרינן הכי, הואיל ודין זה הוא מכוח ב”ד, שהאדם עושה דין לעצמו כדיין, לפיכך לעניין זה אסור להשתמש בשקר, הואיל ובבית דין אסור לשקר אפילו כדי שיצא הדין לאמיתו, כפי שמבואר בדברי הגמרא בשבועות ל”א. וכפי שהבאנו לעיל לדברי הרמב”ם בספר המצוות מצוות לא תעשה רפ”א.
עולה בידינו כי למעשה אין איסור לשקר על מנת להותיר ביד האדם את המגיע לו, ואף על מנת להוציא מבעלי חובות את הכסף שהם חייבים לו.
האם מותר לאדם לשקר על מנת להשיג מטרה חיובית וצודקת
אולם, עדיין לא מצאנו היתר לשקר ולהציג מצג שווא על מנת לגרום לאנשים לתרום יותר כסף למטרה מסויימת, טובה ככל שתהיה, שהרי לגרום לאחרים לתרום כסף, עדיין אין זה בכלל כסף המגיע לו.
אכן לעניין זה ניתן להביא ראיה מדברי הרד”ק על הפסוק בראשית כ”ז, י”ט, שם מתואר כיצד כביכול שיקר יעקב לאביו יצחק ונטל במרמה את הברכות. זה לשון הרד”ק שם: “יש תמהים, איך יעקב שהיה צדיק וירא אלוהים, דיבר שקר? ואין זאת תימה, כי יעקב היה יודע כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו, יתעשת אלוהים יותר לברכתו מאשר לברכת אחיו כי הוא רצוי לאל יותר ממנו, וחילוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק, ע”כ.
מדברי הרד”ק מבואר כי מותר אף מותר לשקר על מנת להשיג מטרה נכונה ערכית וחשובה, וזאת למרות שלא ניתן לומר שהברכות היו שלו, שהרי של יצחק הם, אלא שמעוניין הוא לקבלם.
כן ראיתי שמוכיחים גם מדברי הרי”ף ביבמות ס”ה: על דברי הגמרא “שמותר לו לאדם לשנות בדבר השלום”. כתב הרי”ף, שאין זה היתר אלא אף מצווה. אלמא כל מקום שיש מטרה להשיג ערך חיובי, מותר לשקר, וכאשר הוא ערך הנחשב למצווה, אף מצווה לשקר.
מכאן ניתן להסיק שבכל מקום שהשקר יכול לשמש כלי למטרה חיובית ערכית שאיננה נתונה בספק, ואיננה ערכית רק לדעתו של אדם אחד, אלא היא ערך מוסכם וברור, ככל שאין בשקר זה בכדי לגרום נזק אלא תועלת, יהיה מותר לשקר, וככל שהערך הוא מצווה, יתכן ואף מצווה לשקר.
“למדו לשונם דבר שקר”
אכן אין האמור אלא בנוגע לאיסור שקר האמור בתורה בפסוקים “מדבר שקר תרחק”, אכן בגמרא במסכת סוכה דף מ”ו: איתא, אמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר “למדו לשונם דבר שקר”.
מבואר שגם כאשר אין ציווי מדבר שקר תרחק או לאו דלא תשקרו, מ”מ אין לאדם לדבר דברים שאינם נכונים משום למדו לשונם דבר שקר.
כן מפורסם שהיה מורה ובא מרן הגריש”א זצ”ל, שאין לחתום על דיווח שאינו נכון לרשויות כמו עירייה וכדו’, משום “למדו לשונם דבר שקר”.
ומלבד זה עצם השקר מגונה הוא בתכלית, וראה בזה למה שכתב ספר החינוך מצווה ע”ד בגנות השקר בזה”ל: “שורש המצווה ידוע, כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללות בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך אל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד, אבל כל מי שמעשיו בהפך מדותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהפך מדותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא הפך מדותיו, והפך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והפך שמחה והשלום והתענוג שהם אתו הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה חלק אדם רשע מאלהים. על כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב מדבר שקר תרחק, והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות, ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אוזננו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ע”כ.
לפיכך בנידון השאלה, בפרט בעידן ימינו שהכל מצולם מתועד ומתוקשר, לדעתי שקר ישיג את המטרה ההפוכה, כי לשקר אין רגליים, בטח ובטח בנושאים הנתונים למחלוקות, לפיכך אינני ממליץ לשנות מן האמת, למרות שיתכן שהדבר מותר מעיקר הדין כאמור.
ובפרט שבנוגע לנידון השאלה, אין צורך לשקר כלל על מנת להציג את זוועות ארגון הטרור השפל ‘חמאס’. שכן לאחר מה שארע לפני כחודש ביום שמחת תורה תשפ”ד 07/10/2023, אין צורך בשום תוספת מלבד להציג את הנתונים הנכונים, שאף בן אנוש לא העלה אותם על קצה דעתו.
