מקורות ונימוקים:
בגמרא במגילה דף ז. איתא, תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא, כלומר שאינה אלא דברי חכמה ומוסר, ולא דברי נבואה.
ובגמרא בשבת דף ל: איתא, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.
ועיין עוד בחזון איש [ידים ט’ ד’] שכתב נראה דלכו”ע קהלת ושיר השירים הם תורה, ומ”ש רבי שמעון בן מנסיא שחכמתו של שלמה היא, היינו חכמתו בתורה, כפי שמצאנו שהרבה תורה למדו מקראי דקהלת ושיר השירים וכוונת הגמרא במגילה שהוא חכמה, היא לומר שתורה שבעל פה היא ולא תורה שבכתב, ולפיכך לא ניתנה להכתב ולכן ביקשו לגנזה.
והקשה א”כ כיצד התירו לכותבה, הרי דברים שבע”פ אסור לכותבן כדאיתא בגיטין דף ס’:. ותירץ דצ”ל שהתירו לכתבה משום “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, כפי שהתירו לכתוב את מגילת אסתר משום פרסומי ניסא, אף שעדיין לא הותרה לכתוב שאר תורה שבע”פ, כן צ”ל לגבי שיר השירים וקהלת, שראו החכמים רוב החכמה שבה, וחרדו שתשתכח במשך הדורות, לכן כבר אז התירו לכותבה משום עת לעשות לה’ הפרו תורתך.
ועיקר מטרת ספר קהלת הוא שישים האדם על ליבו את עיקר מטרת בואו לעולם, ומה ראוי שיעשה בזמן חלדו בעולם הזה, כפי שכתב החסיד רבינו יונה מגירונדי, בספרו שערי תשובה שער ב’ בזה”ל:
ועיקר ספר קהלת חברו שלמה המלך עליו השלום, למען ישים האדם על לבו כי העולם הבל הבלים ולא ישתמש בו זולתי לעבודת הבורא יתעלה, והודיע כוונתו בפתיחתו וחתימתו, כי פתח ואמר (קהלת א, ב): “הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ג, יג): אילו אדם אחר היה אומר כן, היינו אומרים: אולי לא אסף שתי פרוטות מימיו, על כן נחשב העולם הבל בעיניו אכן שלמה, שנכתב עליו (מלכים א, י, כז): “ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים”, לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים! וחתם ספרו ואמר (קהלת יב, יג): “סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”.
