האם אישה יכולה לבקש גט אם הבעל לוקח אישה אחרת

מקורות ונימוקים:

אסור לגבר להתחתן עם אישה שניה

פסק השו”ע אבן העזר סימן א’ סעיף י’, כי חרם דרבינו גרשום שלא לישא אשה שניה איננו נוהג בכל הארצות, ואף בארצות שנהגו בכך, רבינו גרשום עצמו לא החרים אלא עד סוף האלף החמישי, ולפיכך אין חרם דרבינו גרשום נוהג בזמננו.

ועיין עוד במה שכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ח’ אבן העזר סימן ב’ אות ג’, שאין להחמיר בחומרת רבינו גרשון בזמן הזה, שיש בכך מכשולות.

אולם מצד אחר ישנו איסור ברור בזמננו על נישואי אשה שניה, והוא כפי שפסק מרן השו”ע אבן העזר סימן א’ סעיף ט’, בזה”ל:  נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו. ומ”מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד’ נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש. ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו.

מקור דברי השולחן ערוך הם דברי הריטב”א בפרק קמא דקידושין דף ז’. וטעם הדבר הוא, כי במקום שנהגו שלא לישא אשה נוספת על אשתו, נחשב הדבר כאילו התנו הבעל והאשה זה עם זה והתחייב לאשתו בעת נישואיהם שלא ישא אשה נוספת עליה. ועיין שם בבית שמואל ס”ק כ’.

לפיכך למעשה אין להתיר לישא אשה נוספת על אשתו כיום, גם לספרדים הפוסקים כדעת השולחן ערוך, ולדעת הפוסקים כרמ”א המנהג הוא כיום לאסור כדין חרם דרבינו גרשום.

אלא שלדעת הפוסקים כשולחן ערוך, כיון שיסוד האיסור הוא ההתחייבות של הבעל לאשתו, לפיכך כתבו הפוסקים שבמידה והאשה מסכימה לבעלה לישא אשה נוספת על פניה, הדבר מותר. דכיון שהיא מוחלת על התחייבות הבעל כלפיה, התחייבותו כלפיה נמחלת. ואילו לדעת הפוסקים כרמ”א אף מחילת האשה לא תועיל לכך.

אמנם, אף שלדעת השולחן ערוך אין חרם דרבינו גרשום לאסור נישואי שתי נשים, כפי שהתבאר, ואין המניעה אלא מצד השתעבדות האיש והאשה זה לזה בעת נישואיהם על פי המנהג.

הביא הב”י לדברי הרא”ש בתשובה דכתב ‘טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויין על מי שישא אשה על אשתו’, וכן כתב להלכה בשולחן ערוך. משום דין זה נוהגים כיום רוב הספרדים להשביע את החתן תחת החופה שלא ישא אשה על אשתו. והדבר פשוט שבכל מקום שהחתן נשבע תחת החופה שלא לישא אשה נוספת לאשתו, אסור הוא לקחת אשה שניה מצד שבועתו.

בעל שנשא אשה שניה או חי עם אשה אחרת – אשתו רשאית לבקש גט

בכל מקרה שהבעל עבר ונשא אשה אחרת, או אפילו רק חי עם אשה אחרת ללא חופה וקידושין, אשתו רשאי לבקש גט, כי לא ניתן לדרוש מאשה לחיות עם בעל שבגד בה וחי עם אישה אחרת.

היות ובכל מקרה כזה שהבעל בגד באשתו, יכולה היא לומר מאיס הוא הבעל עלי, ולא ניתן לכוף אשה לדור עם נחש בכפיפה אחת.

אף כאשר הבעל חי עם אשה אחרת ללא חופה וקידושין, רשאית אשתו לומר כן, כי מאוס הוא עליה בגין בגידותיו בה. יתר על כן, במקרה כזה אף יש לומר שניתן לחייבו בגט, מדין רועה זונות יאבד הון, כפי המבואר בדברי האגודה שהביא הרמ”א בהגהתו לשו”ע אבן העזר סימן קנ”ד סעיף א’ שכתב בזה”ל: מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר, שראו אותו עם מנאפים או שהודה, יש אומרים שכופין אותו להוציא.

ועיין שם עוד בערוך השולחן שם סעיף ט”ז, שכתב לבאר דאף על פי שעל עבירות בעלמא אין מחייבים אותו לגרש, עם כל זה מה שנוגע לאשה כן יש לחייבו, הואיל וע”י מעשיו ממעט העונה, ונמאס בעיניה, ויש חשש סכנה בדבר, עיין שם.

ואף שבבית יוסף כתב שלא לסמוך על דברי האגודה הללו, כבר פסק החכם צבי ס’ קל”ג, כי רועה זונות העומד במרדו צריך התראה ולאחר התראה כופין, ואם לא מוחזק לכך – “אין לחייבו בגט”. כלומר שאם מוחזק הוא בכך או שיש עדים והתראה על כך, אף כופין עליו.