מקורות וביאורים:
כל מלאכה שגוי עושה אותה על דעת עצמו, היינו לנוחותו, אין אני מצווה למחות בו ומותר לי להינות ממלאכתו, והיינו אפילו אם בפועל הוא עושה אותה באיסור אבל מכיון שיכול לעשות אותה שלא באיסור ומה שעושה באיסור הוא לנוחיותו, אין בכך בית מיחוש, וכמה ראיות לדבר:
א). כתב מרן השו”ע (סי’ רנב סעיף ד’): כל שקצץ אע”פ שהאינו יהודי עושה המלאכה בשבת עצמה, כיון שקצץ אדעתה דנפשיה קעביד. וראה במג”א הוב”ד במ”ב (ס”ק כז), דכל שעושה בכדי למהר להשלים מלאכתו אע”פ שהיהודי נהנה מזה בשבת שרי.
ב). כתב הרב כף החיים (סי’ שלז ס”ק כא) בשם המהריק”ש: בארץ מצרים נוהגים דהשפחה או נער נכרי מדיח הבית המרוצף בשבת, וסוחט הבגד שמנגב בקרקע מהמים שבולע, כדי שיחזור ויקלוט עוד את המים שבקרקע. ויש ללמד זכות דעכו”ם אדעתא דנפיה קעביד, לפי שכבר יכול להדיח הבית במים רבים ולכבדן בחזקה במכבדות קש [ובימנו מגב], אלא שרצונו למהר וכו’. עכ”ל.
ג). כתב הט”ז הוב”ד במ”ב (סי’ רעו ס”ק כז) דאותו הנר שמדלקת השפחה בכדי להדיח את כלי האכילה שאכלו, לא מיקרי לצורך ישראל, כיון שאין גוף הישראל נהנה ממנו, אלא כלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם. לצרכם היא מדלקת ע”כ. וכיוצ”ב כתבו האחרונים לענין הדחת כלים במבייש וכדומה שאם עושה כן בכדי להקל מעל עצמה שרי.
ולפי”ז ה”ה בנד”ד שזהו חלק מההתחיובות ששכרו אותה, ויכולה לעשות בדרך היתר אע”פ שקשה יותר, ואין גוף הישראל נהנה ממנו, א”צ למחות בידה, ואינו חייב להשאיר פתק שכתוב עליו “נא לא להפריע”. וכן ראיתי נוהגים בהרבה ישיבות ומסדות תורה שאין ממחין בידיהן כשעושות כן.
אולם בבית מלון בבעלות יהודית, לענ”ד יש להחמיר בזה היות ואין אפשרות לפועל לעשות בדרך אחרת, היינון שאם ירצה לנקות ידני ולא על ידי שואב אבק, לא יסכימו לו מכיון שלוקח זמן מרובה והוא שכור לשעות. ולא יספיק לעשות כן בכל החדרים. ורק בבעלות גויים שיש אופצייה של מעשה היתר אע”ג שלא יסכימו לו, מ”מ היא גופא הוי סימן שאדעתא דנפשייהו קעבידי, מכיון שמבחינת הישראל יכול הגוי לעשות מלאכה זו בהיתר. ודו”ק.
בברכה רבה
הרב מאיר פנחסי
