מקורות ונימוקים:
בראשית פרק כ”ח פסוק כ”ב, וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ.
בפסוק זה מספרת התורה על המצבה שהקים יעקב אבינו לכבוד הקב”ה.
אולם בספר דברים פרק טז פסוק כ”ב, מצווה התורה: וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ.
מבואר כי אסרה התורה הקמת מצבה שהיא מאבן אחת, והתירה רק בניית מזבח כפי שמבואר בשמות כ’ כ”ב. ונשאלת השאלה מדוע אסר ה’ את בניית המצבה והתיר רק מזבח אבנים, ובפרט שהרי רואים אנו שיעקב אבינו והאבות בנו לכבוד ה’ יתברך מצבה.
בביאור ויישוב העניין, כתב רש”י לפרש כך: ולא תקים לך מצבה, היינו מצבת אבן אחת. שאסר להקריב עליה אפילו לשמים. אולם מזבח אבנים ומזבח אדמה ציווה לעשות, ואת המצבה שנא כי חק היתה לכנענים. ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה.
כן כתב לפרש בספר היראים בסימן שע”ז באיסור זה של הקמת מצבה, כי המצבה היא אבן אחת כדכתיב מצבת אבן שאסור להקים אותה אפי’ לשם שמים, כי שנואה לפני המקום. אלא מה תעשה מזבח אבנים תעשה לי מזבח שהוא מאבנים הרבה, כי מזבח אבנים אהב ה’, ומאבן אחת שנא, וטעם הדבר הוא כי חוק היה לאמוריים במצבה, ואף על פי שהיתה לו אהובה בימי האבות עכשיו שנאה אחר שעשאוה אלו חק לע”ז.
מבואר כי למרות שהקב”ה אהב בזמן האבות את המצבה, לאחר שהגויים התחילו לעבוד את אלוהיהם במצבה, שנא ה’ יתברך את המצבה ולכן אסרה, והתיר רק את בניית המזבח לכבודו.
בעומק העניין ביאר הרש”ר הירש על ספר בראשית פרק כ”ח פסוק י”ג, בזה”ל: מצבה היא אבן אחת, מזבח – במה עשויה אבנים; המצבה ניתנה מידי הטבע, המזבח נוצר בידי אדם. לפני מתן תורה התגלתה ההשגחה בראש וראשונה בהליכות הטבע ובגורל האדם, הוה אומר: במה שהאדם קיבל מאת ה’; לכך מקבילה מצבה: האבן הלקוחה מהבריאה, לזכר עלילה אלהית. אחרי מתן תורה חפץ ה’ להתגלות – לא במה שהוא השפיע על האדם, – כי אם במה שהאדם פועל בשפע הזה; הן זו תעודת מתן תורה: מעשי האדם יעידו על כבוד ה’; ומאז נאסרה המצבה.
אולם בספר החינוך לא פירש כן, אלא כתב במצווה תצ”ג שמצבה הוא בניין גבוה של אבנים שגם אותו אסרה התורה לבנות, ואיננו דווקא של אבן אחת, אמנם גם לשיטתו סיבת איסור הדבר הוא מפני שהוא מנהג עובדי העבודה זרה. וכן הביא מדברי הרמב”ם בפרק ו’ מהלכות עבודה זרה הלכה ו’.
זה לשון ספר החינוך שם: שלא להקים מצבה בשום מקום, ועל זה נאמר [דברים ט”ז, כ”ב], ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה’ אלהיך. וענין המצבה שאסרה תורה כתב הרמב”ם ז”ל [בפ”ו מעבודה זרה ה”ו] שהוא בנין גבוה של אבנים או של עפר שהיה מנהג העובדים עבודה זרה לבנות ולהתקבץ עליו לעבודתם הרעה. ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו ואפילו לעבוד עליו האל ברוך הוא, כדי להרחיק ולהשכיח כל ענין עבודה זרה מבין עינינו וממחשבתנו, כטעם שכתבנו בסמוך בנטיעת אילן במקדש על דעת הרמב”ם ז”ל. ואין בכלל איסור זה בנין המזבח, כי עליו נאמר בפירוש [שם כ”ז, ו’] אבנים שלמות תבנה את מזבח וגו’, אלא שלא נעשה כן בשאר מקומות.
