מקורות ונימוקים:
מקור העניין שלא ללמוד תנ”ך בלילה
במדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ל”ו על הפסוק “ויהי שם עם ה’ מ’ יום ומ’ לילה” איתא במדרש, מנין היה יודע משה אימתי יום, אלא כשהקב”ה היה מלמדו תורה בכתב היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה, ע”כ.
עוד איתא בתנא דבי אליהו פרק ב’, “יום ליום יביע אומר זה תורה נביאים וכתובים, ולילה לילה יחוה דעת זה משנה”, ע”כ.
כן כתבו הפוסקים להלכה עיין בבאר היטב או”ח סימן רל”ח ס”ק ב’, שאין ללמוד מקרא בלילה. אמנם אין זה איסור אלא הנהגה לכתחילה שילמד מקרא ביום ולא בלילה.
אמנם על פי הקבלה מקפידים בזה ביותר שלא לקרוא כלל מקרא אפי’ נביאים וכתובים. כפי שכתב בשער המצוות פרשת ואתחנן, שאין ללמוד מקרא בלילה חוץ מלילות שבת ויו”ט. כן כתב בספר יוסף אומץ סימן נ”ד לגאון החיד”א, וכן כתב בספרו חיים שאל חלק ב’ סימן כ”ה, ועיין שם שהביא שהרש”ש הסתפק שמא אין לימוד תהילים בכלל האיסור.
וביותר החמיר בזה בשו”ת רב פעלים חלק ב’ או”ח סימן ב’ שם נשאל בזה”ל: האם ניתן לומר מזמורי תהילים בלילה לאחר חצות קודם עלות השחר, כיון שהוזהרנו מפי האר”י שלא ללמוד מקרא בלילה. ועוד נשאל מה הדין בעת הצורך כגון באשה המקשה לילד שישנה סגולה לקרוא מזמור יענך ה’ ביום צרה, האם אפשר לומר מזמור זה בלילה?
והשיב הבן איש חי שם בזה”ל: הגאון חיד”א בספרו יוסף אומץ סי’ נ”ד כתב, בשער המצות פרשת ואתחנן כתב רבינו ז”ל שאין ראוי לקרא מקרא בלילה, לפי שהמקרא הוא בחי’ עשיה, והלילה היא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין, וכתב הרב המקובל מהר”ם פאפירש ז”ל, כונת רבינו ז”ל הוא דבחינת המקרא עליונה מאד, ומתפשטת עד העשיה, ועל ידי לימוד המקרא מברר מן העשיה, ולכן אין לקרא מקרא בלילה לפי שמבררת מן העשיה, והלילה בחינת עשיה, ואין ראוי לעורר הדינין…
וסיים בשו”ת רב פעלים לעניין הלכה, הנה כי כן גם אנו נזהרים שלא לקרוא תהלים קודם עלות השחר, אך אם אנו רואים מי שקורא תהלים באשמורת אין אנו מוחים בידו לבטלו, אלא רק הבא לשאול, נאמר לו שלא יקרא תהלים אלא תושבע”פ דשוא”ת עדיף, זולת בשבת ויו”ט. ע”כ.
ועיין בשו”ת יביע אומר חלק י’ או”ח סימן נ”ה, שהביא לדברי שו”ת רב פעלים הנזכר, והעלה להקל באמירת תהילים שאינם נחשבים בכלל המקרא לעניין זה, וכך הוא המנהג.
משמע מדבריו לכאורה שאין ההיתר האמור אלא לעניין תהילים, אולם לעניין מקרא, כמו קריאת ספר משנה תורה, אין לקוראו בלילה.
מוטב ללמוד תנ”ך בלילה – מלהתבטל מלימוד התורה
אמנם בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן ל’, כתב לסייג את האמור, דכיון שאין המניעה ללמוד מקרא בלילה אמור אלא ממידת חסידות ועל פי הקבלה ולא על פי עיקר הדין. לפיכך הדבר ברור שאדם שאינו בקי בתורה שבעל פה, ואם לא ילמד מקרא בלילה, לא ילמד במקום זה תורה שבעל פה, אלא יבטל מלימוד התורה, עדיף שילמד מקרא מאשר שיבטל מלימוד התורה חלילה, והביא שכן כתב מרן החיד”א בהשמטות לספרו פתח עיניים.
זה לשון שו”ת יביע אומר שם חלק ו’ או”ח סימן ל’:
ונראה ליישב ע”פ מ”ש מרן החיד”א בהשמטות לפתח עינים, דע”ה שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב מותר לו לקרות בלילה. והובא להלכה בספר בן איש חי (פר’ פקודי אות ז). ע”ש. וכ”כ בספר חמדת ימים חלק שבת (פרק יח דק”ב סע”ב), וז”ל: ומורי ז”ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתושבע”פ במדת לילה, ובתושב”כ במדת היום, אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה נמצא בטל מהתורה מכל וכל, ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה שלא ידעו לכלכל במשפט דברי האר”י ז”ל. עכ”ד. וכ”כ בס’ קמח סולת (דס”ד ע”ב) ובס’ מנחת אהרן (דקצ”ג ע”ג). ע”ש. ולפ”ז י”ל דה”נ מיירי שאינו רגיל רק במקרא, ואינו בקי במשנה, לכן הותר לו לקרות במקרא.
כמו כן הביא עוד שם בתשובה זו לדברי הרב חמדת ימים חלק שבת (בפרק יח דק”ב ע”ד), שהוסיף בשם רבו ז”ל, שלא נאמרו שיעורים אלו אלא לבאים בסוד ה’ יודעי בינה לעתים, אך לא למחות בידי יתר העם שקורין מזמורים אפי’ אחר שקיעה, שמאחר שאינם בקיאים בתושבע”פ יבאו להתעסק בשיחה בטלה בעתות ההם, ואין עומדים להתפלל מתוך דברים בטלים וכו’. ע”ש.
לימוד מקרא עם פירוש רש”י או פירושים אחרים מותר בלילה
עוד הביא שם בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן ל’ לחלק שאין האמור לעניין להימנע מלימוד תורה שבכתב בלילה אלא כאשר מדובר בקריאה ללמוד פירוש, אולם לימוד תנ”ך עם פירוש מותר בלילה, שהוא נחשב כמו תורה שבעל פה.
זה לשונו שם בתשובה הנז’:
ואם כי יש לדחות ראיתו, מ”מ נראה למעשה שאין לסמוך ע”ז, אא”כ לומדים המקרא עם פרש”י, שאז בודאי יש להקל. וכמבואר בדברי הגאון מהר”ח פלאג’י בכף החיים (סי’ לא אות נה). וכ”כ בשו”ת ויחי יעקב (חאו”ח ר”ס ט) בשם הרה”ק רי”מ מגוסטנין. ע”ש. וכן העלה בשו”ת לבושי מרדכי (חאו”ח מה”ת סי’ קפו). ע”ש. וכ”כ הרה”ג ר’ ראובן מרגליות בס’ נפש חיה (סי’ רל”ח), בשם סידור הרה”ק ר’ שבתי, שכל שקורא המקרא עם פירושו, הר”ז נחשב כתורה שבע”פ שמותר לקרות בלילה. ע”ש. וע”ע בבן איש חי (פרשת פקודי אות ז). ע”ש.
וכן הסיק שם בסיום תשובתו בזה”ל: ומותר ללמוד תנ”ך עם פירוש רש”י בלילה בין ביחיד בין בצבור.
