מזל טוב! אתם זוכים למעלה גדולה ורבה עד מאוד, שכן ע”י הסנדקאות מתחלפת נפשך לנפש טובה יותר, וצא ולמד ממה שהעלה מרן מלכא זלה”ה בשו”ת יביע אומר ח”ד חיו”ד סי’ י”ט אות ז’ שיש לתת עדיפות למצות הסנדקאות אפי’ על פני מצות תלמוד תורה (וכפי שהיה נוהג לעשות מעשה בעצמו, שהיה מניח כתיבת תשובותיו הבהירות ע”מ לחזר אחר מצוה יקרה זו, זיע”א). ומ”מ יש לדעת שסנדקאות איננה רק זכות, אלא גם אחריות, כי בו תלויה קדושתו של התינוק, וכפי שאכן הסכלתם לשאול.
לכן להלן (בקצרה ממש) כמה פרטים בנושא:
הנחיות חשובות לסנדק (בהניח שכבר יודעים מה זה סנדק ותפקידו בברית המילה):
- ראוי שהסנדק יטבול במקוה בבוקר לפני הברית (עיין למרן החיד”א בברכ”י יו”ד סי’ רס”ה).
- ראוי שהסנדק ישלם חלק מהוצאות סעודת הברית, כדי שלא תהיה המצוה בחינם (ובכך למנוע אחיזת החיצונים במצוה כמבואר בזוה”ק פרשת תרומה), וכן נהגו וותיקין כמו שמביא היעב”ץ במגדל עוז ולמעלה בקודש ואכמ”ל.
- יהרהר בתשובה סמוך למילה. (ובשו”ת משנת יוסף ליברמן חי”א סוס”י קע”ג כתב שחשוב גם שהסנדק יתבונן שאינו ראוי לכל זה, ולא יגבה לבו ח”ו). וראוי מאוד שיקבל על עצמו שמוכן למות על קידוש ה’ בסקילה שריפה הרג וחנק, שמחשבה זו נחשבת כתשובה עילאה המגיעה עד כסא הכבוד (עיין שער הכוונות דרושי ק”ש דרוש ו’ דף כ”ד סוע”ד, וביתר אריכות בס”ד בספרי הדל יפרח כשושנה פרק א’ ענף א’)
- הסנדק כשיושב, לא ישב עם רגלים מפוצלות, אלא צריך להצמיד את הרגליו זה לזה, כדי שיהיה נחשב שהתינוק נמצא “על ברכיו” ממש.
- עליו לתפוס בידיו את שני הרגליים של התינוק, כדי שיהיו בפתיחה קלה ונוחה, ובכך לעזור למוהל. כל רגל יש לתפוס עם יד אחת, ולכל יד להשתמש בזה בארבעה אצבעות מלאות.
כמה כוונות חשובות (מקוצרות – כדי שיהיו שוות לכל נפש) לסנדק:
- לכוין להיות “מסייע” למצוה (עיין כללי המילה לר”י הגוזר ז”ל עמ’ ס”ו)
- לכוין שהוא כמו מזבח, שעליו עושים את ברית המילה שהוא כמו קרבן לה’ (על דרך שכתב מהרי”ל בהלכות מילה לגבי הסנדק: “שרגליו נדמו למזבח, כאילו מקטיר קטורת לשמים”).
- כשמניחים את התינוק בכסא של אליהו, לכוין את השם תכמ”ץ (דהיינו אליה באתב”ש, ויש גורסים תשמצ”פ דהיינו אליהו). וזה יעזור לתינוק לשמור ברית לכשיגדל.
- רבינו האריז”ל בספר הליקוטים פרשת לך לך דף י”א מזכיר כמה כוונות הכרחיות למוהל, ומועיל נמי שיכוין הסנדק שהוא ג”כ שותף במצוה (כמו שכתב בספר מראה היכל ועו”ס שאפי’ אחרים המשתתפים בברית ג”כ מהני, וכל שכן הסנדק), ונביא בזה את תמצית הכוונות באופן השווה לכל נפש: יש לראות את אבר המילה של התינוק לפני הברית, ולכוין שיש בו ערלה שהיא מידת הדין דשם אלהים (ערלה בגי’ אלהים במילוי), וע”י ברית המילה יסירו את הדין ע”י שמות הויה אדנות בשילוב (יאהדונהי).
- לכוין שראשו של התינוק וזרועותיו הם בצורת אות שי”ן, והגוף של התינוק עם זרוע אחד הם אות דלי”ת, וכשיעשו את המילה אז יתגלה אות יו”ד שהוא אבר המילה, גך שעל ידי ברית המילה מתגלה שם שד”י (במקום להיות רק “שד” ח”ו). וכתב האריז”ל (הנ”ל בספר הליקוטים) על כוונות אלו (בעיקר למוהל אבל שייך גם לסנדק כנ”ל), שעל ידי כוונות אלו הנער הזה לעולם לא יטמא את בריתו, ויזכה להיות מורה הוראות בישראל.
- ובזמן המציצה יכוין למיתוק הדינים בשורשם, ע”י שהפה (גי’ אלהים) והיין (דין) מוציאים את הדם (דין).
- ובכל מקרה, לפני המילה יאמר פסוק “ויהי נועם” ויכווין שיחשב כאילו כיוון בכל הכוונות הראוית לכווין על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת המכוונים באמת.
פרטים נוספים
דעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שברכת “אשר קידש ידיד מבטן” היא חלק בלתי נפרד מהסנדקאות, ויש לתת לסנדק לברך, אך אם יש אנשים אחרים שיש צורך לכבד אותם וכו’ חלילה להתקוטט על כך, ועל הסנדק לוותר ולא יקפיד כלל.
אם הסנדק לובש תפילין, יקפיד לא להסיח דעת כלל מן התפילין.
ומעתה יקפיד מאוד לא לכעוס אף פעם, כי ע”י הכעס ח”ו פועל ההיפך מפעולת הסנדקאות, וח”ו עלול להפסיד את מה שהשיג.
