ביאורים ומקורות
תחילה אביא מש”כ הראש”ל הגאון הרב אליהו בקשי-דורון זצ”ל בשו”ת בנין אב (ח”ג סימן עח), מקובלת מימרא ידועה המיוחסת לגדולים, שאת עוון שנאת חינם יש לתקן באהבת חינם. והדברים אומרים דרשני, המושג שנאת חינם ידוע ונזכר בכתובים, יש שנאה ויש שנאת חינם, שנאה שאינה מוצדקת שאין לה סיבה שנאת חינם היא, אולם מה היא אהבת חינם, וכי יש אהבה בחינם ללא סיבה ובלי הצדקה, הרי כל אהבה לזולת מצוה היא, שנאמר (ויקרא יט יח) ‘ואהבת לרעך כמוך’, כל אדם באשר הוא חביב הוא כלשון המשנה (אבות ג יד) ‘חביב אדם שנברא בצלם’ ואם מישראל הוא חיבה יתירה נודעת לו כהמשך המשנה ‘חביבין ישראל שנקראו בנים למקום’, א”כ האהבה לכל אדם מישראל אינה בחינם שהרי חביב הוא שנברא בצלם, עכת”ד.
ועוד יש להביא שהגה”ק ר”ד קוק שליט”א בשיחותיו (שיחות הרב דב קוק, שנת תשס”ה עמ’ נה) אמר בזה הלשון, האמת היא שאין מושג של אהבת חינם, יש רק מושג של שנאת חינם. למה אין מושג של אהבת חינם, כי חייבים לאהוב כל יהודי ויהודי. עכ”ל. וכזאת חזיתי באספקלריה המאירה (אתר ‘עץ חיים’) לידידי הרה”ג ר”א יקותיאל אוהב ציון שליט”א דמן טבריא, שכתב ששמע ממורו ורבו מהר”ד קוק שליט”א, כי למושג ‘שנאת חנם’ יש מקור מפורש בגמרא יומא (ט:) שבעבור שנאת חינם נחרב בית שני. אבל המושג הנדוש בפי כל להרבות ‘אהבת חינם’ אין לו שורש וענף בשום מקום בכתבי הקודש מן הפסוקים ועד מאמרי חז”ל ורבותינו הראשונים, זה מושג שנכנס בספרות התורנית בזמן מאוחר מאד, ויותר מצוי בין ההמונים. והוסיף שכן העיר בזה מורינו הגר”א נבנצל שליט”א. והנה מה שאמר בשם הרב קוק, הבאנו מקורו כתוב בשיחותיו, וראה להלן שנביא מקור דברי הרב נבנצל.
והוסיף הרא”י אוה”צ, שמלבד העדר המקור, יש דופי במילים הללו, כי שנאת חינם הכוונה שנאה בלא סיבה, כגון ששונא חבר על שוני מנטלי שביניהם, או שחבירו פגע בו ונוקם בו הרבה מעל מה שפגע בו (שכל שנאה אסורה, אך בזאת מוסיף עבירה על עבירה), אבל באהבת ישראל אין חינם, כי כל אהבת איש ישראלי היא בצדק ונצרכת וחיונית ולא בחינם ולא לחינם כלל וכלל. ושוב הביא מדברי אחיו בוגר בית מדרשנו הר”ר יוסף חיים שליט”א, שמצא כי מקור הביטוי אהבת חינם הגיע מהנוצרים, כאשר הביא הגר”ש וולבה זצ”ל במהדורא קמא של ספר “בין ששת לעשור” (במאמר על דת האהבה), שהם אומרים שהדת שלהם היא “דת האהבה” ואומרים אחד לחבירו “תן את הלחי השניה כהוכחה לאהבת חינם”, עיי”ש מה שהוסיף בגנות הנוצרים הנראים כאוהבים ורחמנים ואין עמם אלא שנאה ואכזריות, ועוד עיי”ש מה שהרחיב במעלת אהבת ישראל.
שוב ראיתי לגאון רבי אליהו בר-שלום (אבי ידידנו הרה”ג יוסף) שליט”א, במכתב למזכה הרבים הגאון רבי דניאל פלבני שליט”א (ונדפס בחמודי דניאל ח”א סימן מב) שכתב בזה מילים נמרצות, על דבר אשר בזמן האחרון נתרבו כל מיני דברנים ושדרנים אשר מחדירים שוב ושוב מושג חדש ומוזר “אהבת חינם”, וכפי שקיבלנו מרבותינו, ופשוט הוא אצל כל יודע, אין כלל מושג כזה בתורתנו הקדושה, והוא גם שקר. עיי”ש שהאריך שאין בכלל מצוה תורנית לעשותה ב”חינם”, כי מה שמצוה לעשות אזי חייבים לעשות, וממילא את מי שצריך לאהוב חייבים לאהוב ואת מי שאין לאהוב אסור לאהוב. ורשכבה”ג החפץ חיים זיע”א חיבר ספר שלם על אהבה זו וקראו “אהבת ישראל” ומעולם לא נזכר שם צמד מילים אלו “אהבת חינם”, בשום צורה או הטיה.
ועיי”ש שנראה לו כי הראשון שהמציא מטבע לשון זו הוא הראי”ה קוק וכנ”ל, וכתב על כך שהמכיר בהסטוריה של השנים האחרונות יודע שרבני המזרחי חזרו על זה תמיד והטיפו ל”אהבת חינם”, ואילו החרדים נמנעו מלשון זו יען והדבר היה מתקבל בתור “לוותר לחילונים על מה שהם עושים”. והוסיף שם שבעצם יוצא שהראי”ה קוק לשיטתו החמיר בזה מאוד לרעת עם ישראל, כי כפי הנקוט בידינו, ביהמ”ק נחרב בעוון שנאת חינם, וברגע שתתבטל אותה שנאה, אזי תיכף ומיד יבנה בית המקדש, ואילו לפי הגדרת הראי”ה לא סגי בזה אלא בעינן שיגיעו לקצה השני שתהא להם “אהבת חינם”, עיי”ש עוד דברים כדורבנות, והן הן הדברים, ותו לא מידי.
והנה לא ציין מקורו בראי”ה קוק, ואני מצאתיו באורות הקודש (ח”ג עמ’ שכג) ובקונטרס לג’ אלול (סימן צו) ששם כתב שבזכות אהבת חינם יתוקן עוון שנאת חינם ותבוא הגאולה. גם זאת ראיתי בספר מקראי קודש (הררי, תעניות עמ’ קסו) שכתב שבימי בין המצרים יש להרבות באהבת חינם לכל יהודי, ובהערה שם כתב שהגה”צ ר’ אביגדור נבנצל שליט”א העיר לו שאין מושג כזה של אהבת חינם, או שחייבים לאוהבו או שאסור לאוהבו. והמחבר השיבו ממה שהסביר הראי”ה באורות (עמ’ קמט) שלעיתים יש מקרים שאיננו יודעים להוכיח ולכן אסור לנו לשנוא אותו, וענהו הגאון אב”ן שליט”א דבכה”ג ממילא יש חיוב לאוהבם, ולא שייך שיהיה זה בחינם.
וכהיום מופץ ‘סטיקר’ מדבקה על הרכבים, ובו כתוב כמדומני בשם רבי שלוימל’ה קרליבך, כי “מוטב לחטוא באהבת חינם מאשר בשנאת חינם”. והרהרתי במשפט זה אם נכון הוא לפי האמור. ואחר זמן מועט בהשגחה בפרטית בא לידי עלון ‘אור יקר’, ושם הזכירוני כי מקור הדבר הוא (כמובא בספר ‘מלאכים כבני אדם’ עמ’ 457) מהראי”ה קוק זצ”ל, שכאשר היו שואלים אותו יקירי ירושלים התובעים עלבונה של תורה, איך יכול הוא לאהוב אף את אלה הנחשבים לפורקי-עול ופושעי-ישראל, השיב להם בפשטות ובתמימות ‘מוטב שאכשל באהבת חינם, משאכשל חלילה בשנאת חינם’.
ואין לכחד כי יש עוד מקורות קודמים לזה, ראה בקובץ אור ישראל מאנסי (חלק טז עמ’ עד) העתק לשון ספר דברי ישראל בשם אא”ז מקאזמיר, כי החורבן היה בעון שנאת חינם והתיקון הוא אהבת חינם, עיי”ש. ובספר ‘בדידי הוי עובדא’ (עמ’ רלט) כתב, ידוע הייתה מידתו של הרה”צ בעל ‘אהבת ישראל’ מוויז’ניץ זצ”ל, אשר קרא שם ספרו כך כי הוא מתאים לבחינתו שהיה אוהב כל אחד מישראל בכל לבו ונפשו. אחד הצדיקים ראהו פעם מחבק ומנשק יהודי פשוט ומגושם, תמה הצדיק ההוא ושאל אותו על כך, והאדמו”ר לא הבין שאלתו ותמה “שנאת חינם מֵבִין העולם ואהבת חינם לא”. ומפורסמת היא אמרתו “מוטב שאכשל מאה פעמים באהבת ישראל חינם, מאשר בשנאת ישראל חינם”. וכאשר שאלוהו הלא אמרו חז”ל (פסחים מט:) עם הארץ מותר לשנאותו, השיב “קדש עצמך במותר לך”… ע”כ.
אמנם יש לדקדק בלשונו שלא אמר “אהבת חינם” גרידא, אלא “אהבת ישראל חינם”, דו”ק ועיין. ובאמת אם בחיבור ספר עסקינן יש לידע כי בדורנו הרה”ג י”ש שעשוע שליט”א חיבר חיבור שלם אשר פיו יקבנו בשם “אהבת חינם”.
הנה ערכנו כאן את המשתמשים ומסנגרים על משפט זה, אך המעיין הישר יחזו פנימו כי הצדק עם השוללים משפט זה, ולכן מסקנתנו היא שעדיף להימנע ממשפט זה, ואדרבא יש להדגיש שכל יהודי אין זה חינם לאוהבו.
