שאלה:
אני אומר קדיש עבור אבי. אבל במקום שאני מתפלל, למרות שיש יותר מעשרה אנשים, איני חושב שיש עשרה עונים לקדיש. האם אני יכול לומר את הקדיש בכל זאת?
תשובה:
שלום וברכה.
כל זמן שישנם עשרה אנשים נוכחים בעת אמירת הקדיש, הינך רשאי לאמרו. גם כאשר לא כל הנוכחים עונים אמן על הקדיש, אין הדבר מעכב.
מקורות ונימוקים:
לאמירת קדיש צריך עשרה אנשים
במשנה במגילה כ”ג: איתא, אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה.
ובגמרא שם איתא, מנא הני מילי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבי חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ע”כ.
מכאן למדו שאין אמירת קדיש או כל דבר שבקדושה פחות מעשרה.
כן פסק השו”ע להלכה באורח חיים סימן נ”ה סעיף א’ בזה”ל:
אומרים קדיש. ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב’ שערות, וה”ה לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה.
האם צריך שכל העשרה אנשים יענו אמן לקדיש
לעניין השאלה האם יש צורך שכל העשרה יוכלו לענות אמן על הקדיש או על כל דבר שבקדושה, התייחס השולחן ערוך או”ח בסימן נ”ה סעיף ו’ וכתב בזה”ל:
ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפילו הכי מצטרף עמהם.
מבואר אם כן, שלמרות שצריך עשרה לאמירת קדיש, אין צריך שכל העשרה יענו אמן על הקדיש.
אלא שכבר כתבו הפוסקים להקשות על דברי השולחן ערוך הנזכרים, מדבריו בסימן קכ”ד סעיף ד’ שם כתב בזה”ל: כששליח ציבור חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוון לברכות שמברך החזן ולענות אמן. ואם אין ט’ מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט’ זולתו, ויכוין לברכת החזן.
משמע מדברי השולחן ערוך הללו, שצריך לעיכובא שכל התשעה יענו אמן, ולא רק יהיו נוכחים במעמד חזרת הש”ץ, ולכאורה נמצאו דבריו אלו סותרים לדבריו בסימן נ”ה סעיף ו’.
כמענה לשאלה זו, נאמרו בפוסקים כמה דרכים.
בפרישה כתב לבאר, כי אכן לכתחילה צריך שיהיו כל הנוכחים עונים, ורק בדיעבד מועיל אף כאשר אינם עונים, כך גם משמעות דברי הט”ז בס”ק ד’ וכן משמעות דברי הברכי יוסף.
המגן אברהם בס”ק ח’ הביא לדברי המהרי”ל שכתב לומר שדברי השו”ע בסימן קכ”ד נדחים להלכה מדברי השו”ע בסימן נ”ה, ואכן אין מעכב כלל שיהיו כל התשעה עונים לשליח ציבור, אלא סגי בעצם היות עשרה נוכחים במעמד חזרת הש”ץ או אמירת דבר שבקדושה, אף כאשר אין כולם עונים.
שיטת שו”ע הרב בסעיף ז’ הפרי מגדים ועוד, שיש לחלק בין חזרת הש”ץ שלזה צריך תשעה עונים, לבין אמירת קדיש וכל דבר שבקדושה שלזה צריך עשרה נוכחים ואין צריך שכולם יענו.
כן כתב גם הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי סעיף ה’ בזה”ל:
אם הם עשרה בצמצום ואחד מהם מתפלל תפלת שמונה עשרה שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אעפ”כ מצטרף עמהם, וה”ה אפילו אם היו ב’ או ג’ או ד’ מתפללין, כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש, דכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה, משא”כ בחזרה שאני, וכאשר נבאר לקמן בעז”ה.
לכן להלכה בנידון שאלתך, מותר בהחלט לומר קדיש וכל דבר שבקדושה, כל זמן שישנם עשרה אנשים נוכחים, למרות שלא כולם עונים אמן.
אכן לעניין חזרת הש”ץ הדבר חמור יותר, כפי שכתב השו”ע שצריך להקפיד על כך שיהיו תשעה מקשיבים ומכוונים לברכות הש”ץ ועונים אמן על ברכותיו.
