מקורות:
מקור הסגולה הוא מספר עבודת עבודה, ומובא גם בספר שיח צדיקים פרק תספרו חמשים סי’ ל”ז, וז”ל: “סיפר מחותני כ”ק אדמו”ר מטאהש שליט”א עובדא במשפחה אחת בארץ ישראל שהיתה ברוכה עם ילדים רבים, ושנים רבות שררה בביתם עניות ודחקות עד אין לשער, וגם כמה וכמה צרות בבריאות הילדים ל”ע. פעם אחת נזכרו היות כי הרה”ק בעל בת עין מאווריטש זי”ע אשר מנוחתו כבוד בעיה”ק צפת תובב”א לא הניח אחריו זרע של קיימא, נמנו וגמרו וקיבלו עליהם לערוך סעודה בכל שנה בהילולא דיליה ביום י”ב כסלו, ומאז נהפך להם מצרה לרוחה ובאה להם הרווחה גדולה בביתם בדרך נס ופלא, וגם נתרפאו כולם והאיר מזלם מאז. וכאשר ביקרתי בארץ ישראל בשנת תשל”א באו אלי בני משפחה זו וסיפרו לי כל הקורות אותם האיך ראו הישועות הנפלאות עין בעין בזכותו של אותו צדיק.” עכ”ל.
באופן כללי, כל שעושה סעודה לעילוי נשמת איזה צדיק, ובפרט ביום פטירתו (עיין שו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ג ), נשמת הצדיקים “מכירה טובה” ומתפללת להקב”ה על האדם שעשה לו טובה זו. אך לפי שורש הנשמה ולפי סוגי התיקון, יש צדיקים מסוימים שרואים אצלם ענין זה בצורה מוחשית יותר, וביניהם הגאון בעל ה”בית עין”.
ועכ”פ לפי הציטוט דלעיל, נראה שעיקר סגולת הסעודה לכבוד ה”בת עין”, היא עבור אלו שיש להם צרכים הקשורים לילדים, דהיינו או שח”ו הם חשוכי בנים, או שמתוך שברוך ה’ זכו לריבוי ילדים יש להם צרכים מרובים, או שח”ו ישנם ילדים שאינם בקו הבריאות – והוא מכיון שה”בת עין” נפטר ללא זרע של קיימא, נשמתו מתעוררת יותר להמליץ טוב ולהתפלל לצורכי ילדים, וכדמצינו סברא דומה לזו בספר מדרכי החיים גילקמן בחלק הסגולות לזש”ק עמ’ רס”ב, ועוד ספרים.
ואגב גררא כבר שמעתי באומרים לי שהתחילו להפיץ שמועות על גבי שמועות אודות סגולה זו, שכביכול ה”בת עין” עצמו “הבטיח” שאם יעשו סעודה וידליקו נר יראו ישועות וכו’, וכל זה לא היה ולא נברא, אלא מקור הסגולה הוא כמוזכר לעיל, ששנים רבות לאחר פטירת ה”בת עין” משפחה אחת עשו מעשה מדעתם, וקיימו וקיבלו על עצמם לעשות את הסעודה מידי שנה ושנה, וראו ישועות בכמה נושאים. ואין להוסיף על זה מאומה.
