מקורות:
איתא במסכת ברכות (ז:), “מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו”, מזמור לדוד? קינה לדוד מיבעי ליה! אמר רבי שמעון בן אבישלום, משל למה הדבר דומה? לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח, אף דוד כן, כיון שאמר לו הקב”ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא שאינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא שמח, משום כך אמר מזמור.
והנה כבר תמהו כל המפרשים, מה היתה שמחתו של דוד, והלא סוף דבר שאבשלום לא חס וחמל על דוד וביקש להורגו, וידוע שבן שבא במחתרת על אביו, מותר לאב להורגו, כי בידוע שבא על עסקי נפשות ולא ירחם על אביו ויהרגנו, ורק אב שבא במחתרת על בנו, אסור לבן להרוג לאביו, כי הבן לא ירחם על אביו ויהרגנו, (סנהדרין עב:). וא”כ קשה על מה שמח דוד?
ובחי’ מלא הרועים ביאר דהנה אע”פ שמברכין גם על הרעה בשמחה, היינו אחר שנעשה פתגם הרעה ואין תוחלת שיתוקן הדבר, אבל בעת שיש עוד תקוה, צריך לבכות ולקונן ולהתענות כאשר עשה דוד המלך ע”ה בעת חולי בנו הילד כמבואר במלכים, וזה כוונת הגמרא, שאחרי שהבין דוד שודאי כבר פרע השט”ח בצער הרדיפה והניסה, כלומר שכבר נגזרה הגזירה, בירך על הרעה בשמחה. ופי’ עדיין קצת קשה, דבגמרא משמע ששמחתו של דוד היתה, משום שנודע לו שאבשלום ירדוף אותו, ולא עבד או ממזר מביתו?
ותירץ מרן הגרי”ש אלישיב ע”פ מ”ש רבינו יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (דרוש י”א ד”ה אך), שיש שני מיני עונשים שמביא הקב”ה על האדם, האחד, הוא בהנהגת השגחה פרטית מה’, ואז בכל צער וצער מנכים לו עוונותיו, והשני הוא עונש הבא ע”י הסתר פנים, שעוזבו הקב”ה להנהגת הטבע, ובכה”ג הצער שיש לו אח”כ מפני פגעי הטבע, אין הקב”ה מנכהו מעוונותיו. ועפ”ז מבואר, שכך אמר דוד, שמא עבד וממזר הוא ואז מדרך הטבע לא יחוס עליו וא”כ אי”ז מנכה מעוונותיו, אבל כיון שראה שבנו הוא, ומדרך הטבע שבן יחוס על אביו ולא ימרוד בו, א”כ מה שבא אבשלום בנו להורגו, אי”ז מדרכי הטבע, אלא הנהגה של השגחה פרטית, ולכן כל צער שיש לו בכך מתנכים לו עוונותיו, לכן שמח דוד ואמר על כך מזמור. ומבואר מכל זה דאדרבה כאשר נעשה דבר שהוא לא ע”פ הטבע, השגחה פרטית יש כאן, שהקב”ה איתנו ומצפה ומייחל שנשווע ונתפלל אליו, כמידת צדיקים, שהקב”ה מתאווה לתפילתם.
וכך י”ל אודות הטבח הנורא שאירע ביום שמחת תורה התשפ”ד לתקפ”ץ, שאמנם אירעו שם זוועות נוראות, שלא ידע העם היהודי מאז השואה הארורה, כאשר אותם מלאכי חבלה של מחבלי החמס ימש”ו הרגו וטבחו מנער ועד זקן, טף ונשים, בהתעללות ואכזריות נוראה שאין הדעת יכולה לסובלן, בסקילה ושריפה, בהרג וחנק, מי באש ומי בחרב, עוללים שכבו בחוצות והוצאו להורג בפני הוריהם, והוריהם בפני ילדיהם, והסיפורים ידועים לרוב.
אמנם דווקא לפי שנעשה דבר נורא זה, שלא ע”פ הטבע כלל, שהרי אותם אלפי מחבלים התכוננו ונערכו לטבח הנורא הזה, כבר כמה שנים, ועשו אימונים, וכחודש לפני הטבח דיברו הכל על תרגיל גדול שקיים החמאס ימחש”ו, והיו אנשי צבא בכירים שהתריעו, ובכל זאת הצבא נאלם דומיה, ודחה כל אפשרות כזו בכל תוקף. ועוד, היאך יתכן ע”פ הטבע, שדבר בסדר גודל כזה, שיש אלפי מחבלים בעזה שיודעים את הדבר, וחברא חברא אית ליה, ובכל זאת הדבר לא נודע, לא לשב”כ ולא למוסד, לא לצבא ולא לכל מערכת הביטחון בישראל, לרבות בשאר מדינות העולם החולקים עם ישראל מידע ביטחוני, כדוגמת מעצמה גדולה כארה”ב.
היאך יתכן ע”פ הטבע רצף של שורת מחדלים, מחדלים בגדר, בתצפיות, בעמדות השמירה הרבות, בחיסול מיידי של כל מצלמות האבטחה, אזעקות הגדר המשוכלל שהשקיעו בו מיליארדי דולרים, וצבאות מכל העולם באו ללמוד על הגדר.
בנוסף, חוסר התארגנות בהבאת אלפי לוחמי אש להשתלטות מיידית על המחבלים, אלא רק בתום ימי לחימה של כמה ימים בתוך שטח ישראל.
כל זה ועוד, מעיד על העובדה שהדבר לא נעשה ע”פ הטבע כלל, אלא בהשגחה פרטית לפרטי פרטים, שאם ה’ לא ישמור עיר, שוא שקד שומר.
וא”כ יש כאן קצת נחמה, לדעת ולהיוודע שאין כאן הסתר פנים, אלא אדרבה השגחה פרטית, בבחינת דודי ירד לגנו לערוגת הבושם, הקב”ה נמצא איתנו, וממתין לתפילות שלנו, ממתין לחיזוקים שלנו, ממתין לעם ישראל שישובו אליו בתשובה, כאומרו “שובו אלי ואשובה אליכם”.
